חומרים מחזירי אור: כדוריות זכוכית
- Efrat Barak
- 15 בינו׳
- זמן קריאה 6 דקות
איך חומר אחד זעיר הפך למפתח לשאלות על בטיחות, ספורט, אופנה ואמנות?
לפני כמה שנים לקחתי חלק בשיתוף פעולה עם הנספחת הכלכלית של שגרירות יפן בישראל, במטרה לבנות קשרים חדשים בין התעשייה היצרנית של יפן לתעשייה ולקוחות פוטנציאליים בישראל בתחום החומרים. החלק שלי בפרויקט היה איתור וניהול קשרים עם החברות היפנית, זאת הייתה הרפתקה מקצועית מרתקת ומחכימה.
עם היציאה לפרויקט חיפשתי חברות שמייצרות חומרים מיוחדים, כאלה שלא מוכרים בישראל או לא מוכרים לקהל הרחב. גיליתי מגוון של חומרים וטכנולוגיות חומריות מרתקות, חלקם של חברות ענק וחלקם של מפעלים משפחתיים וסטודיואים עצמאיים שעובדים בסדרות קטנות. אחד החומרים המעניינים שנתקלתי בהם היה כדוריות זכוכית קטנטנות ועגולות שיוצרו על ידי מספר חברות גדולות ביפן. כשנתקלתי בהן בהתחלה, המאפיין הכי בולט היה הערך האסתטי והוויזואלי שלהן. בשלב הזה עוד לא הבנתי למה הן משמשות והמראה המיוחד פתח את הסקרנות, אז עשיתי מה שאני עושה עם כל חומר חדש ומעניין שאני מגלה; התחלתי לחקור.
מצאתי שיש לכדוריות הזכוכית (Glass microbeads/Microspheres) מגוון שימושים הקשורים בעיקר לתכונות האופטיות שלהן; ושהן משמשות לא מעט לסימוני אזהרה והכוונה בזכות התכונות הרפלקטיביות. מייד הבנתי שהכדוריות הללו נמצאות, למשל, בתוך סרטים ויריעות רפלקטיביות לביגוד מגן שהכרתי, המיוצרות על ידי חברת 3M. במקרה הזה מדובר במטריצה פולימרית שהכדוריות מוטמעות בתוכה.
רגע, מטריצה? בהקשר הזה "מטריצה" היא החומר הבסיסי שמחזיק בתוכו את שאר המרכיבים של החומר המורכב, תחשבו על תשתית גמישה שבתוכה משולבים תוספים (fillers) שמשפיעים על תכונותיו. במקרה של היריעות מחזירות האור ש-3M מייצרת, מדובר במטריצה פולימרית שבתוכה משולבות כדוריות זכוכית המשמשות כתוסף אופטי שמעניק לחומר פונקציונליות חדשה. בזכות המבנה הכדורי של התוסף הזה, הרפלקטיביות שמתקבלת חזקה ועמוקה יותר בהשוואה לתוספים שהחלקיקים שלהם דו ממדיים, והם יותר נפוצים וזולים.
מאז, כדוריות הזכוכית הללו הצטרפו לאנציקלופדיית החומרים הגדולה שלי שמלווה אותי יום-יום, מפעם לפעם הן מופיעות במקומות מעניינים ומפתיעים, הנה כמה:
לבוש פונקציונלי ואופנתי
צעיף ה"אנטי פפראצי" שסטודיו ISHU השיק ב-2016 כחלק ממה שהם מכנים Anti-flash Fashion Technology. מדובר על צעיף עם הדפס מחזיר אור (רפלקטיבי), שגורם לכך שיהיה כמעט בלתי אפשרי לצלם את מי שלובש/ת את הצעיף הזה עם פלאש. יותר מאשר מוצר פונקציונלי או אופנתי, מה שמעניין בסיפור הוא שהצעיף קיבל סיקור בינלאומי נרחב במגזינים העוסקים באופנה, בבידור ורכילות ואפילו בכמה מגזינים טכנולוגיים. יש כאן מוצר שמדגים מקרה בוחן מעניין שמחבר בין חומר חדש שהפך לזמין בשוק והטמעה עיצובית חכמה בתוך סיפור מוצר שימושי, פשוט וקולע. הפריט הזה היווה סוג של נקודת מפנה שבה מחזירי האור הפכו לחלק אינטגרלי מהלבוש האופנתי. משם השימוש בחומרים מחזירי אור רק הלך והתרחב.
לדוגמה, חברות להלבשת ספורט דוגמת Adidas ו-Asics משתמשות כיום ביריעות והדפסים שמשלבים כדוריות שמחזירות אור כמעט בכל המוצרים שלהם. ההטמעה יכולה להיות למשל בתוויות מודפסות שמחד מספקות מידע על המוצר או המותג ומאידך מחזקות את הנראות (Visibility) של הלובשות או הלובשים. גם בנעלי הספורט הטכנולוגיות החומריות החדשות הללו מאפשרות להטמיע יותר אזורים מחזירי אור, בזכות היכולת "להסתתר" בתוך מטריצה גמישה וצבעונית שמשתלבת בגפה, לא מתערבת באסתטיקה העיצובית הכללית ומספקת מופע ייחודי ונוסף כאשר התאורה משתנה. כל מי שמתאמנות או מתאמנים בריצה או רכיבה על אופניים לצד הכביש יודעים למה זה חשוב להשתמש במחזירי אור. אבל כשהאחריות תלויה 100% במשתמשי הקצה, לא תמיד היא תתבצע. כשהחומר והעיצוב הופכים את מחזירי האור לחלק אינטגרלי מהציוד, השימוש בהם הופך לטבעי וקבוע ולא עוד 'מטלה'. זה יכול להציל חיים.
כיום, ההטמעה של חומרים מחזירי אור בטקסטיל כבר הפכה נגיש כמעט לכל אדם. לא רק בציוד ולבוש ספורט מקצועי, אלא גם אצל חברות ויצרנים קטנים; החל מז'קטים שעשויים מבד קל ומחזיר אור, דרך כובעים סרוגים, שרוכי נעליים ופאצ'ים שניתן להדביק או לגהץ כדי להצמיד לבגד או לתיק במקום שרוצים. הפונקציה של החזרת האור מוסיפה למוצרי הטקסטיל ערך מוסף אסתטי ובעיקר שימושי.
למה חומרים מחזירי אור זה מעניין?
ההתקדמות שחיברה בין החומר, לטכנולוגיה ולעיצוב הפכה את מחזירי האור של היום להרבה יותר נוחים, קלים ואסתטיים מאלו שהיו קיימים לפני 20-30 שנה, הם משולבים כיום ביותר ויותר מוצרים ואף הפכו אטרקטיביים בפני עצמם. אבל לא מדובר כאן רק על אסתטיקה או תדמית, אלא גם על בטיחות מעשית שנובעת מצרכים הקשורים למגמות עולמיות רחבות;
בעשורים האחרונים אוכלוסיית העולם ממשיכה לצמוח באופן מתמיד. זאת, יחד עם העירוב הגבוה של האוכלוסייה בערים, הובילו לגידול בצפיפות המרחבים הציבוריים ובמגוון האינטראקציות בין האנשים, מה שמעמיד דרישות חדשות לבטיחות בדרכים על מנת לזהות עצמים ואנשים במרחב העירוני. במקביל, החיים המודרניים הובילו למעבר מעבודות הכוללות פעילות פיזית לעבודות מול מסך, לצד עלייה בשימוש ברכב ואף למעבר לפעילויות פנאי שאינן דורשות מאמץ גופני; מה שמכונה גם אורח חיים יושבני (Sedentary). על פי ארגון הבריאות העולמי (WHO) שינויים אלה באורח החיים מהווים גורם מרכזי לעלייה במחלות כרוניות ולירידה באיכות החיים.
נראה כי כמענה לצרכים הפיזיים, הבריאותיים והמנטליים שהשתנו בעקבות המעבר לאורח חיים זה, יותר ויותר אנשים משלבים ספורט בשגרת החיים שלהם, מה שמכונה Leisure-time physical activity (LTPA) ומתאפיין בפעילות בסביבות מגוונות, בהן סביבות ציבוריות משותפות כגון פארקים, דרכים וכבישים. לכן שילוב של חומרים שנותנים מענה משולב, לדרישות אסתטיות, תמיכה בפעילות הספורטיבית וגם בבטיחות המשתמשים, הפך לחלק בלתי נפרד מהמציאות הנוכחית.
חומר צריך גם רוח
כמי שפועלת בתחום החומרים למעלה מעשור מתוך חשיבה עיצובית, אני יודעת שכדי להבין באמת את המשמעות של חומר לא מספיק להתבונן בו דרך פריזמה טכנולוגית או תעשייתית בלבד. חומרים פועלים גם במרחב החווייתי, התרבותי והאסתטי, שבו הם משקפים ערכים, מעוררים תגובה, ומציעים דרכים אחרות לחשוב, להרגיש ולפעול.
כמו שהזכרתי בפתיחה, המפגש הראשוני שלי עם כדוריות הזכוכית השאיר רושם אסתטי-חזותי עוד לפני שהבנתי את האפשרויות היישומיות שהחומר מציע. זו הייתה חוויה אינסטינקטיבית, שמהדהדת גם בכמה יצירות אמנות שפגשתי לאורך השנים בהן השימוש בכדוריות, בפני עצמן או כחלק מחומר אחר, יצר אמירה רגשית, ביקורתית או פיוטית, שנולדה מתוך המפגש בין החומר ליצירה.
לא פעם, יצירות אמנות מהוות זירה של חקירה חומרית שמובילה לתוצאות מרתקות; אומנם הן מתחילות כמופע אמנותי, אך הן עשויות גם להניח יסודות לפיתוחים פונקציונליים חדשים, כאלה שלא תמיד ניתן לגלות בדרכי המחקר המקובלות בתעשייה. זוהי תזכורת לכך שתרבות, על כל מופעיה, איננה מותרות אלא מרכיב חיוני באופן שבו אנחנו מבינים את העולם ומעצבים אותו.
אחד השימושים המרשימים ביותר בכדוריות זכוכית בזירה האמנותית מופיע בסדרת הפסלים PixCell של האמן היפני קוהיי נאווה (Kohei Nawa), שזכה להכרה בינלאומית. בעבודות אלה הוא מכסה בעלי חיים מפוחלצים, חפצים יומיומיים ודימויים מוכרים בשכבה צפופה של כדוריות זכוכית שקופות בגדלים משתנים. לעיתים מתווספים גם חומרים פולימריים (כמו שרפים סינתטיים), המשמשים לאיחוד, הדבקה ויצירת תחושת עומק נוספת.
השכבה הנוספת שהאמן מוסיף לאובייקט משנה לגמרי את האופן שבו אנו רואים את מה שמתחתיה: הכדוריות יוצרות מעין עדשות קטנות שמעוותות, מגדילות או מטשטשות חלקים מסוימים, כך שהצורה המקורית כמעט נעלמת או נחשפת מחדש כשהיא מתגלה מזווית אחרת לגמרי. נאווה מדבר בעבודות הללו על ההשפעה של תרבות הדימוי הדיגיטלי על אובייקטים ביולוגיים (כמונו למשל) ועל הצורך בהבנה מחודשת של המציאות הנוכחית המשלבת ביניהם. לצד זאת, אפשר גם לראות בעבודות הללו חקירה חומרית של ראייה, עיוות והתמרה; איך במבנה וביישום הנכון חומר בסיסי ופשוט כמו זכוכית יכול לשנות ולהפוך את המוכר לאחר, זר או חדש.
מנקודת מבט יישומית, אפשר לראות קשר בין העבודות של נאווה לבין טכנולוגיות תעשייתיות שעושות שימוש בזכוכית מיקרוסקופית או בציפויים מרובי־שכבות, כמו למשל בציפויי בטיחות, חומרים רפלקטיביים או טכנולוגיות של ראייה חכמה. ההבדל הוא שבמקרה של נאווה, מה שמניע את הבחירה בחומר הוא לא בהכרח צורך תפקודי, אלא רצון לעורר חוויה חושית ורעיונית דרך החומר עצמו. הפרשנות וההשראה שהיא מעוררת, בעיני המתבוננת או המתבונן.
מפגש אפילו יותר קרוב לכדוריות הזכוכית הללו היה בתערוכה "אורפאוס" של האמן אורי ויינשטיין שהוצגה לא מזמן במוזיאון נחום גוטמן לאמנות. הוצג בה מיצב רב־חושי של דמויות אנושיות־כמעט, המשלב פיסול, סאונד ווידאו. הדמויות היו עטויות בגלימות מבד מחזיר אור שנראה שקט ואפור בנוכחות השגרתית שלו, ורק בצילום בפלאש הוא מתמלא באור, מוחק את כל השאר ומדגיש את המתח בין נראות, תיווך חומרי-טכנולוגי ונוכחות פיסית. השימוש החכם שויינשטיין עשה בחומר ממחיש את הפוטנציאל שיש לחומרים להפעיל אותנו: הם יכולים לשנות את איך שאנחנו רואים, נעים ומגיבים.
טקסטיל רפלקטיבי מהסוג הזה משמש לרוב לייצור של ג'קטים ותיקים מחזירי אור בענפי האופנה והבטיחות, זהו חומר ייחודי ורב שימושי שנראה תמים במבט ראשון. דוגמה שלו נמצאת גם באוסף החומרים שלי, שנולד מתוך עקרון חשוב שאני פוגשת שוב ושוב בעבודה עם חומרים; החוויה החושית הישירה היא חלק בלתי נפרד מההבנה של חומר. מעבר למידע הטכני, מה שמשנה את התפיסה וההבנה שלנו הוא המפגש הפיזי, המשחק של אור וזווית, התחושה והפידבק שהחומר מחזיר אל המשתמש. תיעדתי את אותו הבד גם מבעד לעדשת המיקרוסקופ, ואפשר לראות בו ממש את כדוריות הזכוכית הקטנות המשובצות בתוך המטריצה הפולימרית. מהזווית הזו, ברור לגמרי למה חומרים כאלה מעוררים עניין גם ביישומים אמנותיים וגם בפתרונות פונקציונליים.
