לחשוב חומר אחרת: תובנות מכנס IMD על עיצוב, חדשנות וקיימות

סמוך לפרנקפורט, במבנה היסטורי של מפעל פורצלן מסורתי התקיים Materialdesign Designresearch Symposium של IMD - המוסד לעיצוב חומרים ולימודי חומרים מתקדמים שפועל כחלק מ־HfG Offenbach. לכאורה כנס אקדמי קטן, אך בפועל - ביקור במרחב חוקר המלא בידיים פועלות, ומעודד מפגש תרבויות ושיח בין-תחומי ער שעוסק בעתיד של עולם החומרים מנקודת מבט עיצובית.

הגעתי לכנס מטרה לשמוע, להתרשם ולהבין מה מתרחש כיום במוקדי הידע והעשייה שמובילים את העשייה האקדמית בתחום באירופה. מצאתי קהילה מקצועית קטנה, מגובשת ומסבירת פנים של מעצבות ומעצבי חומרים, שפועלים יחד ברוח של פתיחות, סקרנות ורצון להרחיב אופקים דרך שיתופי פעולה בין תחומיים. כל אחד מהם מגיע מרקע ומקום אחר - איטליה, גרמניה, קולומביה ועוד - אך ביניהם נבנית רשת חיה של שותפות, ידע, טכניקות, השראה ומחקר משותף.

IMD: אקדמיה בתוך מפעל פורצלן פעיל

מפעל הפורצלן Höchst Porcelain Manufactury נוסד בשנת 1746 ומתבצעת בו עבודת יד מסורתית בפורצלן מקומי, אמנם בקנה מידה קטן, אך ברמות גימור מהגבוהות באירופה. המפעל פועל כבר מאות שנים, אך בשנים האחרונות מתקשה להתקיים מבחינה כלכלית – תוצאה של שינויי טעם, שוק תחרותי ועלויות ייצור גבוהות שמתקשות להתאים לדרישות השוק המודרני.

הנוכחות של IMD (המוסד לעיצוב חומרים שפועל כחלק מ־HfG Offenbach) בתוך המפעל אינה מקרית. החיבור בין המוסד האקדמי למקום נועד לשמר את הידע החומרי, לתמוך בתעשייה מקומית ולייצר שיתופי פעולה בין דוריים ובין תחומיים. מעצבים, חוקרים ואנשי קראפט פועלים בו זה לצד זה, תוך שילוב של ידע מסורתי עם טכניקות עכשוויות, מחקר חומרי וכלים ניסויים לעיצוב חומרים חדשים.

המיקום הפיזי של הכנס, לצד מדפי תבניות, דגמים וכלי עבודה, הדגיש את הקשר הישיר בין חומר, ידע, קהילה ומסורת. זה לא רק מקום שמעצב חומרים - זה מקום שמעצב ומשמר תרבות וידע.

שיתופי פעולה בין אקדמיה לתעשייה מסורתית

המוסד לעיצוב חומרים ולימודי חומרים מתקדמים (IMD) הוא דוגמה בולטת לחיבור ישיר בין מוסד אקדמי לבין סביבה יצרנית מסורתית - שיתוף פעולה שמתקיים גם באירופה וגם מחוצה לה במסגרת גישות עדכניות וחדשניות לפיתוח חומרים. החיבורים הללו מתרחשים בממשקים מגוונים: בין עיצוב למדעים מדויקים, טכנולוגיה, סוציולוגיה ותרבות חומרית. מעצבות ומעצבים משתפים פעולה עם ביולוגים, כימאים, מהנדסי מכונות, מהנדסי חומרים, אנתרופולוגים, פסיכולוגים, רופאים ואנשי מקצוע נוספים - מתוך הבנה שכדי להגיע לחדשנות משמעותית בחומרים נדרשת ראייה מערכתית ורגישות להקשרים תרבותיים והתנהגותיים. החיבור הזה מאפשר שימור של ידע מסורתי ייחודי, תוך פתיחה וגילוי של אפשרויות חדשות למחקר ופיתוח של חומרים חדשים באמצעות שיתופי פעולה רב-תחומיים ועבודת שטח יישומית.

בכנס הוצגו יוזמות נוספות ברוח זו: אמה זיכר (Emma Sicher) הציגה שיתוף פעולה בין תחומי עם חוקרי מיקרוביולוגיה מאוניברסיטת Humboldt ועם Kasetsart University בתאילנד - שם למדה על טכניקות מסורתיות מקומיות של תסיסה, שהובילו אותה לגלות שניתן לגדל SCOBY מסוגים שונים של חומרים גם ללא הוספת גורם מניע לתהליך (Starter). השילוב בין ידע מסורתי למעבדות עיצוב ומדע פתח עבורה ועבור שותפיה למחקר כיוונים ושאלות מחקריות שלא היו נגישים קודם.

בגרמניה, קבוצת המחקר Matters of Activity (MoA) של אוניברסיטת Humboldt פועלת בשיתוף עם מכון מקס פלאנק (Max Planck Institute of Colloids and Interfaces) בפרויקטים בין־תחומיים של עיצוב, ביולוגיה וכימיה של חומרים רכים. יוהאנה ההמאייר־קירטן (Johanna Hehemeyer-Cürten) הציגה מחקר שעוסק בתכונות, טכנולוגיות ויישומים אפשריים של קליפת עצי אורן המשמשים ביערנות המקומית בדגש על גילוי הקשרים שבין מבנה, חומר ותנועה וחקירת הפוטנציאל של החומר כמקור אלטרנטיבי.

סופיה סולדד דוארטה פובלטה (Sofia Soledad Duarte Poblete) הציגה מחקר מעורר השראה שנעשה ב־Politecnico di Milano תחת קבוצת המחקר Made Trans בהובלת פרופ’ ולנטינה רוגנולי (Valentina Rognoli), לפיתוח מתודולוגיות רב־תחומיות לעבודה עם חומרים מקומיים, תרבותיים וברת־קיימא תוך שיתוף פעולה עם יזמים, חוקרי קיימות ומדעני חומרים.

בכל המקרים הללו, שיתוף הפעולה בין מעצבות ומעצבים לחוקרים ואנשי מקצוע מתחומים אחרים אינו רק כלי עזר - הוא תנאי מוקדם לפיתוח של פתרונות מקוריים, רגישים להקשר ומבוססי חשיבה מערכתית.

מעצבות ומעצבים כמובילי חדשנות

בכנס הודגש שוב ושוב שתפקידם של מעצבות ומעצבים בתהליכי מחקר ופיתוח של חומרים הינו רחב ומגוון ואינו מוגבל לערכים אסתטיים בלבד - הם בונים גשרים בין תחומים ויוצרים שפה חומרית חדשה. עקרונות כמו התנסות חומרית פתוחה (Tinkering), הקשבה לחומר, עבודה דרך הידיים וניסוי וטעייה מזוהים כיום עם מחקר עיצובי עכשווי – והם אלה שמקדמים חדשנות מתוך פעולה.

ברבים מתהליכי המחקר שהוצגו, ניכר כי המעצבות והמעצבים מילאו גם תפקיד של facilitators - אנשי מקצוע שמגשרים בין שפות דיסציפלינריות שונות ויוצרים שפה חזותית, חומרית ומושגית משותפת. במספר מקרים הוזכר כיצד המחקר העיצובי תרם לגילויים מדעיים מחד, ומאידך לקידום והנגשה של מחקר מדעי בזכות היכולות הייחודיות של המעצבים.

עם זאת, עלתה בכנס גם תובנה חשובה: כדי להשתלב באופן אפקטיבי במחקרים בין־תחומיים, על המעצבים לרכוש מיומנויות נוספות שלעתים קרובות אינן חלק מהכשרתם הפורמלית. בין אלה נמנות יכולות תיעוד שיטתיות, כתיבת פרוטוקולים ומדידה כמותית. היעדר כלים אלו עלול לעכב את ההכרה בתרומה של מעצבים, ואף ליצור זלזול לא מודע מצד שותפים מדיסציפלינות אחרות.

כדי שמעצבים לא רק ישתלבו אלא ישפיעו, דרוש מהלך שמחזק את היכולת לתקשר את הפעולה והמחשבה העיצובית באופן שהשותפים המדעיים והטכנולוגיים יוכלו להבין, להעריך ולהשתמש בה כמנוף לפיתוח משותף.

שיתופי פעולה עם מדענים ומהנדסים

כדי לפתח חומרים חדשניים בעלי רלוונטיות סביבתית, טכנולוגית ותרבותית, לא די בגישה עיצובית או בפתרונות שנולדו בסדנת קראפט חד פעמית. הכנס הדגים כיצד שיתופי פעולה עמוקים וארוכי טווח בין מעצבות ומעצבים למדענים, מהנדסים וחוקרי סביבה - מאפשרים פריצות דרך מחקריות, משפרים את תהליכי הפיתוח ותורמים לקידום וחשיפה של הידע המחקרי.

כיום, מעצבים לא רק משתלבים בצוותים מולטי־דיסציפלינריים, אלא יוזמים ומכוונים את עבודתם לאזורים שהוגדרו קודם כ״מחוץ לתחום״. הם מביאים ראייה מערכתית, רגישות הקשרית ויכולת לדמיין עתידים חומריים חדשים ובכך מעוררים עניין גם בצד המדעי. לצידם, השותפים לתהליך מהתחום המדעי או ההנדסי - כימאים, ביולוגים, מהנדסי מכונות וחומרים - תורמים ידע מדעי תיאורטי ומעשי שמאפשר לקדם את המחקר מהתנסות לתגליות מדעיות ו/או יישומיות.

כפי שהוצג בכנס שיתופי פעולה אלה מתקיימים לעיתים קרובות בזכות מסגרות מחקר בין־לאומיות, בתמיכת מוסדות כמו האיחוד האירופי, מועצות מחקר לאומיות או יוזמות אקדמיות ייעודיות. במקומות שבהם יש תמיכה מוסדית כזו, ניתן לראות כיצד חיבורים בין עיצוב למדע הופכים מניסיוניים לשיטתיים ומובילים לא רק לפרויקטים חדשניים אלא גם לשינוי עומק בתרבות המחקר והפיתוח.

גישות סביבתיות ואקולוגיות לעיצוב חומרים

הקשר בין תחום החומרים לסוגיות של קיימות הוא קשר מהותי. השימוש בחומרים הוא אחד הגורמים המרכזיים בפגיעת האדם בכדור הארץ, בעקבות תהליכי ההפקה, הייצור, הצריכה והסילוק שלהם. מדובר במעגל שלם שכולל כרייה של משאבים מוגבלים, שימוש באנרגיה ובמים, פליטות מזהמים, תנאי עבודה פוגעניים, שינוע ואריזה, ולבסוף - טיפול סוף חיים בעייתי שכולל עודפי פסולת, זיהום וסיכונים בריאותיים וסביבתיים.

לכן מתחזק ומתבהר הצורך במעבר ממבט אנתרופוצנטרי - שבו החומר נתפס ככלי לשירות האדם - למבט שבסיסו בגישות אקולוגיות ואקוצנטריות, כזה הרואה את החומר כחלק ממערכת רחבה של חיים, סביבה, זמן ויחסים הדדיים. בכנס המעבר לגישות הללו הוצג לא רק כתיאוריה מופשטת אלא כפרקטיקה ממשית.

יוהאנה ההמאייר־קירטן (Johanna Hehemeyer-Cürten) הציגה פרשנות עיצובית מדויקת לאמירה המיוחסת לג'וליאן וינסנט (Julian Vincent): "בטבע, הצורה זולה והחומר יקר". היא השוותה בין האופן שבו בטבע חומר אחד - למשל צלולוז - מאפשר יצירת אינספור יישומים, צורות, טקסטורות ומבנים, לבין הדרך שבה האדם משתמש באינספור חומרים, המגיעים לעיתים מרחבי העולם, לצורך יישום יחיד כמו סמארטפון. ההשוואה הזו שימשה בסיס לקריאה לחשיבה מחודשת על מערכות ייצור, חיסכון במשאבים, ועל התבונה המובנית בטבע לעומת העודפות שבתעשייה האנושית.

ולנטין ברוק (Valentin Brück) הדגים גישה אקוצנטרית לעיצוב חומרים, המבוססת על עיצוב ספקולטיבי ככלי לדמיין ולתכנן עתידים רצויים. הרצאתו סיכמה היטב את הקריאה שחזרה גם אצל דוברות ודוברים אחרים: יש להרחיב את ההגדרה של "משתמשים" - שתכלול לא רק בני אדם, אלא גם צמחים, חיידקים, אדמה ומערכות חיים שלמות – ובכך להניח תשתית לתכנון מערכתי רגיש ומקיים.

מנקודת מבטי כחוקרת ומומחית לחדשנות בחומרים, השילוב בין קיימות לחדשנות הוא אינטגרלי: לא ניתן לתכנן עתיד בלי להכניס שיקולים הקשורים במשבר האקלים, מגמות בצמצום משאבים, שינויים רגולטוריים, טכנולוגיים וגאוגרפיים. תכנון שמתעלם מכל אלה עשוי להיראות חדשני, אך בפועל הוא מתכנן עבור עתיד שלא יגיע מכיוון שהוא מתעלם מהמציאות הסביבתית, הכלכלית והחברתית המשתנה.

הפוטנציאל בישראל

לצד מה שנעשה באירופה, גם בישראל יש תשתית ראשונית לפיתוח חומרים בגישה עיצובית־מקיימת. במסגרת מחקר שערכתי באוניברסיטת תל אביב נמצא כי כ־11% מפרויקטי הגמר בעיצוב תעשייתי שנעשו בשנים האחרונות עסקו בפיתוח חומרים, וכ־50% מהם התמקדו בחומרים סביבתיים. מעבר לנתונים, ניכר כי סטודנטים וסטודנטיות לעיצוב מבטאים סקרנות ורצון להתמודד עם אתגרי הסביבה דרך חומר - אך עושים זאת לרוב בצורה אינטואיטיבית ומתוך רצון ונטייה אישית.

דווקא כאן נפתח פתח משמעותי לחדשנות: החיבורים האפשריים בין עיצוב למדעים מדויקים, הנדסה, מדעי הסביבה, קראפט מקומי ותעשייה מסורתית טרם מוצו בישראל. באקדמיה, באקסלרטורים ובמכוני המחקר המקומיים ניתן לבנות תשתית שתביא לקפיצת מדרגה ביוזמות הקיימות ותהווה בסיס של עשייה רחבה, מערכתית ורב־תחומית.

יש בישראל כבר היום יוזמות שמבשרות את העתיד הזה: קורסים אקדמיים ראשונים שמתמקדים בחומרים בגישה עיצובית ובין תחומית, סטארטאפים שנולדים מתוך פרויקטי גמר חומריים של מעצבים ושיתופי פעולה נקודתיים בין מעצבים, אדריכלים וחוקרים שמייצרים מתודולוגיות וגילויים מדעיים חדשים. אלו ניצנים של תחום צומח.

דווקא כיום, נוכח הצורך המתגבר באיתור מקורות, טכנולוגיות ויישומים אלטרנטיביים בתחום החומרים, מדינה כמו ישראל שעד כה הצליחה לבסס תעשייה שממוקדת רק במגוון מצומצם של חומרים יכולה להשתמש במשאבים הייחודיים שיש לה - מעצבים ומעצבות מעולים, חוקרים סקרנים, תעשייה טכנולוגית מפותחת וה"ראש הישראלי" - כדי להפוך, אם נרצה בכך, למוקד חדש של חדשנות בחומרים בגישה עיצובית, תוך בניית שיתופי פעולה, תשתיות ידע ומסלולי פיתוח חדשים.

לסיכום

הכנס חידד עבורי את מה שאני מכירה מניסיון אישי: החדשנות בעולם החומרים אינה נוצרת רק דרך טכנולוגיות פורצות דרך, אלא גם במעבדות וסדנאות קטנות, במפגש בין דיסציפלינות, מתוך חקירה סקרנית, עבודת יד וראייה מערכתית.

אני פועלת כעצמאית מתוך זיהוי של צורך ממשי: למרות הפוטנציאל האמיתי, בישראל התחום עדיין בחיתוליו. כמי שפועלת בשטח הזה כבר מעל לעשור, חשוב לי לתווך ידע - בין מה שקורה כאן למה שמתרחש בעולם - ולהפך. המטרה שלי היא לחשוף קהלים שונים למגמות חדשות, לחבר בין מעצבים, חוקרים, יזמים ותעשייה, ולבסס תחום שיכול להניב תועלת מקצועית, סביבתית וכלכלית.

אני מאמינה שכדי לפעול אחרת, צריך לדעת לחשוב אחרת ולהיחשף לדוגמאות שמציעות כיוונים חדשים זה הצעד הראשון. הכנס הזה היה אחת הדוגמאות, ואני שמחה על ההזדמנות לחלוק את התובנות ממנו.

למידע נוסף על IMD - The Institute for Materialdesign and Advanced Material Studies:

https://imd-materialdesign.com/

ואם אתם כבר מגיעים לאיזור פרנקפורט: כדאי מאוד לבקר בגן הבוטני Palmengarten ולגלות שם הרבה יותר מ-50 גוונים של ירוק