מאמרים

How One Tiny Material Opens Up Big Questions Around Safety, Sports, Fashion, and Art A few years ago, I participated in a collaboration with the economic attaché of the Japanese Embassy in Israel. The goal was to create new connections between Japan’s manufacturing industry and potential clients in Israel in the field of materials. My role was to identify and manage contacts with Japanese companies. This professional adventure turned out to be both fascinating and enriching. Discovering Unique Materials As I launched into the project, I searched for companies producing unique materials that were either unknown in Israel or unfamiliar to the general professional public. I discovered a wide array of captivating materials and material technologies. These came from giant corporations to small family-owned factories and independent studios working in limited series. One of the most interesting materials I encountered was tiny, perfectly round glass beads produced by several major Japanese companies. Their most striking feature was their aesthetic and visual value. At that time I had no idea what they were used for, but their unique look sparked my curiosity. So I did what I always do with new and exciting materials: I began to investigate. I found that glass microspheres, or microbeads, have a wide range of applications, primarily related to their optical properties. They are often used in warning and directional signage due to their reflective qualities. I quickly realized these same beads are embedded in reflective films and sheets for protective clothing, such as those produced by 3M. In this case, the beads are embedded within a polymer matrix. A matrix, in this context, is the base material that holds all other components of a composite material. Think of it as a flexible structure with fillers added to alter its properties. In the case of 3M’s reflective sheets, the polymer matrix is embedded with glass microspheres that function as an optical additive. This gives the material entirely new functionality.
Thanks to their spherical structure, these beads produce a deeper, more intense reflectivity compared to flatter, more common, and cheaper particle fillers. Since then, these microspheres have joined the my mental encyclopedia of materials I work with daily. They appear now and then in interesting and surprising contexts. Here are just a few: Functional and Fashionable Wear In 2016, the studio ISHU launched the “Anti-Paparazzi Scarf.” This scarf is part of what the studio calls Anti-Flash Fashion Technology. It is printed with a reflective pattern that makes it almost impossible to photograph someone wearing it with a flash. More than just a functional or stylish item, the scarf received broad international coverage across fashion, entertainment, gossip, and even tech magazines. It’s a compelling case study that connects a new, market-available material with a smart design application, resulting in a simple, coherent and effective product story. This scarf marked a turning point where reflective materials became integral to fashion. From there, their use only grew. The “Anti-Paparazzi” scarf by ISHU Studio. Images from wccftech Major sportswear brands, like Adidas and Asics, now incorporate reflective films and prints containing microspheres in nearly all their products. These might appear in printed labels that simultaneously communicate brand info and increase wearer visibility. In high-performance sports shoes, the new material technologies allow for broader reflective coverage, embedded discreetly within flexible, colorful components that integrate seamlessly into the design. This remains hidden until illuminated. Anyone who runs or cycles alongside roads knows how important reflectivity is. But when responsibility lies 100% with the user, it doesn’t always happen. When materials and design make reflectivity an inherent feature, it becomes a natural and constant safety element rather than a task. It can save lives. Holabird Sports  captured excellent photos demonstrating the effect of reflective materials in footwear Today, reflective materials in textiles are widely accessible. They are not just found in premium athletic gear but also from smaller brands. You can find lightweight reflective jackets, knit hats, reflective shoelaces, or iron-on patches for bags and clothes. These materials add aesthetic and especially functional value. Reflective Materials Matters: The big picture Material, technology, and design advancements have made today’s reflectives much more comfortable, lightweight, and attractive than they were 20–30 years ago. As a result, they’re now embedded in more and more products and have even become desirable in their own right. But this isn’t just about image or fashion. It addresses real safety needs arising from global trends. Over the past decades, the global population has grown steadily. Combined with urban density, this has led to crowded public spaces and increased interpersonal interactions. This raises new challenges for road safety and the need to identify objects and people in urban environments. At the same time, modern lifestyles have shifted from physically active work to screen-based jobs, with more car use and sedentary leisure activities. According to the World Health Organization (WHO), these lifestyle changes are a major contributor to chronic illness and declining quality of life. As a response, more people have adopted active habits, like leisure-time physical activity (LTPA), often in shared public spaces like parks and roads. This makes it crucial to design materials that meet aesthetic expectations, support activity, and also increase safety. Sports shoes and sneakers have become a standard choice for much of the population, not just for athletics Material Needs a Meaning As someone who has worked with materials for over a decade through a design lens, I know that understanding a material’s true meaning goes beyond technology or industry. Materials also operate in experiential, cultural, and aesthetic domains. They reflect values, stir emotions, and offer new ways to think, feel, and act. My first encounter with these glass beads left a visual impression long before I understood their practical potential. It was instinctive. That impression continues to echo in various artworks I’ve encountered where microspheres, either on their own or embedded in other materials, create poetic, emotional, or critical statements. Artworks often serve as platforms for material exploration that yield surprising results. Though they begin as artistic expressions, they sometimes lay the groundwork for new functional innovations. These discoveries might never reach industrial research. It’s a reminder that culture, in all its forms, isn’t a luxury but a core way we understand and shape the world. One of the most striking uses of glass beads in art is in internationally recognized artist Kohei Nawa ’s PixCell series. In these sculptures, he coats taxidermy animals, everyday objects, and iconic figures with dense layers of glass spheres in varying sizes. Sometimes, synthetic resins are added to bind elements and enhance the sense of depth. From the PixCell series by Kohei Nawa. Photos (left to right): Scai The Bathhouse by Nobutada Omote – Sandwich, Designboom, Gyre Gallery This added layer transforms how we see the object beneath. The spheres act like miniature lenses that magnify, blur, or distort specific details. They make the original form disappear or re-emerge from a new angle. Nawa discusses how digital imagery culture alters our perception of biological forms and the need to reinterpret this hybrid reality. His work is also a tactile exploration of perception, distortion, and transformation. It shows how a basic material like glass can, through structure and application, render the familiar unfamiliar. From a practical standpoint, we can relate Nawa’s work to industrial uses of microscopic glass or multilayer coatings. These include safety films, reflectives, and smart vision tech. The difference is that Nawa isn’t guided by functional need but by the desire to generate sensory and conceptual experiences through material. From “Orpheus” by Uri Weinstein, exhibited at the Nahum Gutman Museum of Art. Photo: Yuval Yosef A more immediate, personal encounter with these microspheres came in Orpheus , an installation by Israeli artist Uri Weinstein, shown recently at the Nahum Gutman Museum. It featured near-human figures clad in robes made of reflective fabric. In normal lighting, the material appeared soft and gray. Under a camera flash, it lit up, canceling the rest of the scene. This heightened the tension between presence, technological mediation, and physical visibility. Weinstein’s choice of material powerfully illustrates how materials can provoke us. They change the way we see, move, and react. This type of reflective textile is often used in fashion and safety gear, like jackets and bags. It’s a special and versatile material that looks quite plain at first glance. A sample of it lives in my material collection, which I’ve built with one principle in mind: direct sensory experience is essential for understanding a material. Beyond technical data, what shapes our perception is physical interaction. This includes light play, texture, and the feedback a material gives. I even documented this textile through a microscope. The tiny beads embedded in the polymer matrix are clearly visible. From that angle, it’s easy to see why such materials spark interest in both creative and functional fields. Reflective textile from Efrat Barak’s material collection. Right: microscopic view

איך חומר אחד זעיר הפך למפתח לשאלות על בטיחות, ספורט, אופנה ואמנות? לפני כמה שנים לקחתי חלק בשיתוף פעולה עם הנספחת הכלכלית של שגרירות יפן בישראל, במטרה לבנות קשרים חדשים בין התעשייה היצרנית של יפן לתעשייה ולקוחות פוטנציאליים בישראל בתחום החומרים. החלק שלי בפרויקט היה איתור חברות רלוונטיות מיפן וניהול הקשרים עימן, זאת הייתה הרפתקה מקצועית מרתקת ומחכימה. עם היציאה לפרויקט חיפשתי חברות שמייצרות חומרים מיוחדים, כאלה שאינם מוכרים בישראל או אינם מוכרים לקהל המקצועי הרחב. גיליתי מגוון של חומרים וטכנולוגיות חומריות מרתקות, חלקם של חברות ענק וחלקם של מפעלים משפחתיים וסטודיואים עצמאיים שעובדים בסדרות קטנות. אחד החומרים המעניינים שנתקלתי בהם היה כדוריות זכוכית קטנטנות ועגולות שיוצרו על ידי מספר חברות גדולות ביפן. כשנתקלתי בהן בהתחלה, המאפיין הכי בולט היה הערך האסתטי והוויזואלי שלהן. בשלב הזה עוד לא הבנתי למה הן משמשות והמראה המיוחד פתח את הסקרנות, אז עשיתי מה שאני עושה עם כל חומר חדש ומעניין שאני מגלה; התחלתי לחקור. מצאתי שיש לכדוריות הזכוכית הללו (Glass microbeads/Microspheres) מגוון שימושים הקשורים בעיקר לתכונות האופטיות שלהן; ושהן משמשות לא מעט לסימוני אזהרה והכוונה בזכות התכונות הרפלקטיביות. מייד הבנתי שהכדוריות הללו נמצאות, למשל, בתוך סרטים ויריעות רפלקטיביות לביגוד מגן שהכרתי, המיוצרים על ידי חברת 3M. במקרה הזה מדובר במטריצה פולימרית שהכדוריות מוטמעות בתוכה. רגע, מטריצה?
בהקשר הזה "מטריצה" היא החומר הבסיסי שמחזיק בתוכו את שאר המרכיבים של החומר המורכב, מעין תשתית שבתוכה משולבים תוספים (fillers) למיניהם. במקרה של היריעות מחזירות האור ש-3M מייצרת, מדובר במטריצה פולימרית שבתוכה משולבות כדוריות זכוכית המשמשות כתוסף אופטי שמעניק לחומר פונקציונליות חדשה. בזכות המבנה הכדורי של התוסף הזה, הרפלקטיביות שמתקבלת חזקה ועמוקה יותר בהשוואה לתוספים שהחלקיקים שלהם דו ממדיים, והם בדרך כלל יותר נפוצים וזולים. מאז, כדוריות הזכוכית הללו הצטרפו לאנציקלופדיית החומרים האדירה שלי, שמלווה אותי יום-יום. מפעם לפעם הן מופיעות במקומות מעניינים ומפתיעים, הנה כמה: לבוש פונקציונלי ואופנתי צעיף ה"אנטי פפראצי" שסטודיו ISHU השיק ב-2016 כחלק ממה שהם מכנים Anti-flash Fashion Technology. מדובר על צעיף עם הדפס מחזיר אור (רפלקטיבי), שגורם לכך שיהיה כמעט בלתי אפשרי לצלם את מי שלובש/ת את הצעיף הזה עם פלאש. יותר מאשר מוצר פונקציונלי או אופנתי, מה שמעניין בסיפור הוא שהצעיף קיבל סיקור בינלאומי נרחב במגזינים העוסקים באופנה, בבידור ורכילות ואפילו בכמה מגזינים טכנולוגיים. יש כאן מוצר שמדגים מקרה בוחן מעניין שמחבר בין חומר חדש שהפך לזמין בשוק והטמעה עיצובית חכמה בתוך סיפור מוצר שימושי, פשוט וקולע. הפריט הזה היווה סוג של נקודת מפנה שבה מחזירי האור הפכו לחלק אינטגרלי מהלבוש האופנתי. משם השימוש בחומרים מחזירי אור רק הלך והתרחב. צעיף ה"אנטי פפראצי" של סטודיו ISHU. צילומים מתוך wccftech לדוגמה, חברות לביגוד והנעלת ספורט, דוגמת Adidas ו-Asics, משתמשות כיום ביריעות והדפסים שמשלבים כדוריות שמחזירות אור כמעט בכל המוצרים שלהם. ההטמעה יכולה להיות למשל בתוויות מודפסות שמחד מספקות מידע על המוצר או המותג ומאידך מחזקות את הנראות (Visibility) של הלובשות או הלובשים. בנעלי הספורט הטכנולוגיות החומריות החדשות הללו מאפשרות להטמיע יותר אזורים מחזירי אור, בזכות היכולת של החומרים הללו "להסתתר" בתוך מטריצה גמישה וצבעונית שמשתלבת בגפה, לא מתערבת באסתטיקה העיצובית הכללית ומספקת מופע ייחודי ונוסף כאשר התאורה משתנה. כל מי שמתאמנות או מתאמנים בריצה או רכיבה על אופניים לצד הכביש יודעים למה זה חשוב להשתמש במחזירי אור. אבל כשהאחריות תלויה 100% במשתמשי הקצה, לא תמיד היא תתקיים. כשיש פתרון שמשלב חומר ועיצוב ומאפשר להפוך את מחזירי האור לחלק אינטגרלי מהציוד, השימוש בהם הופך לטבעי וקבוע (ואפילו נחשק) ולא עוד 'מטלה'. זה יכול להציל חיים. חנות Holabird Sports מבולטימור עשתה צילומים ממש טובים שמדגימים את האפקט של חומרים מחזירי אור בנעליים כיום, ההטמעה של חומרים מחזירי אור בטקסטיל כבר הפכה נגיש כמעט לכל אדם. לא רק בציוד ולבוש ספורט מקצועי, אלא גם אצל חברות ויצרנים קטנים; החל מז'קטים שעשויים מבד קל ומחזיר אור, דרך כובעים סרוגים, שרוכי נעליים ופאצ'ים שניתן להדביק או לגהץ כדי להצמיד לבגד או לתיק במקום שרוצים. הפונקציה של החזרת האור מוסיפה למוצרי הטקסטיל ערך מוסף אסתטי ובעיקר שימושי. מגמות בחומרים מחזירי אור: התמונה הגדולה ההתקדמות שחיברה בין החומר, לטכנולוגיה ולעיצוב הפכה את מחזירי האור של היום להרבה יותר נוחים, קלים ואסתטיים מאלו שהיו קיימים לפני 20-30 שנה, הם משולבים כיום ביותר ויותר מוצרים ואף הפכו אטרקטיביים בפני עצמם. אבל לא מדובר כאן רק על אסתטיקה או תדמית, אלא גם על בטיחות מעשית שנובעת מצרכים הקשורים למגמות עולמיות רחבות; בעשורים האחרונים אוכלוסיית העולם ממשיכה לצמוח באופן מתמיד. זאת, יחד עם העירוב הגבוה של האוכלוסייה בערים, הובילו לגידול בצפיפות המרחבים הציבוריים ובמגוון האינטראקציות בין האנשים, מה שמעמיד דרישות חדשות לבטיחות בדרכים על מנת לזהות עצמים ואנשים במרחב העירוני. במקביל, החיים המודרניים הובילו למעבר מעבודות הכוללות פעילות פיזית לעבודות מול מסך, לצד עלייה בשימוש ברכב ואף למעבר לפעילויות פנאי שאינן דורשות מאמץ גופני; מה שמכונה גם אורח חיים יושבני (Sedentary). על פי ארגון הבריאות העולמי (WHO) שינויים אלה באורח החיים מהווים גורם מרכזי לעלייה במחלות כרוניות ולירידה באיכות החיים. כמענה לצרכים הפיזיים, הבריאותיים והמנטליים שהשתנו בעקבות המעבר לאורח חיים זה, יותר ויותר אנשים משלבים ספורט בשגרת החיים שלהם, מה שמכונה Leisure-time physical activity (LTPA) ומתאפיין בפעילות בסביבות מגוונות, בהן סביבות ציבוריות משותפות כגון פארקים, דרכים וכבישים. לכן הטמעה של חומרים שנותנים מענה משולב, לדרישות אסתטיות, לתמיכה בפעילות הספורטיבית וגם לבטיחות המשתמשים, הפך לחלק בלתי נפרד מהמציאות הנוכחית. נעלי ספורט או גרסאות הסניקרס השונות הפכו כבר לסטנדרט אצל חלק גדול מהאוכלוסייה, לא רק לספורט חומר הוא גם רגש כמי שפועלת בתחום החומרים למעלה מעשור בגישה המבוססת על חשיבה עיצובית, אני יודעת שכדי להבין באמת את המשמעות של חומר לא מספיק להתבונן בו דרך פריזמה טכנולוגית או תעשייתית בלבד. חומרים פועלים גם במרחב החווייתי, התרבותי והאסתטי, שבו הם משקפים ערכים, מעוררים תגובה, ומציעים דרכים אחרות לחשוב, להרגיש ולפעול. כפי שהזכרתי בפתיחה, המפגש הראשוני שלי עם כדוריות הזכוכית השאיר רושם אסתטי-חזותי עוד לפני שהבנתי את האפשרויות היישומיות שהחומר מציע. זו הייתה חוויה אינסטינקטיבית, שמהדהדת גם בכמה יצירות אמנות שפגשתי לאורך השנים בהן השימוש בכדוריות, בפני עצמן או כחלק מחומר אחר, יצר אמירה רגשית, ביקורתית או פיוטית, שנולדה מתוך המפגש בין החומר ליצירה. לא פעם יצירות אמנות מהוות זירה של חקירה חומרית שמובילה לתוצאות מרתקות; אומנם מיסודן הן מופע אמנותי, אך הן עשויות גם להניח יסודות לפיתוחים פונקציונליים חדשים, כאלה שלא תמיד ניתן לגלות באמצעות גישות המחקר המקובלות בתעשייה. זוהי תזכורת לכך שתרבות, על כל מופעיה, איננה מותרות אלא מרכיב חיוני באופן שבו אנחנו מבינים את העולם ומעצבים אותו. אחד השימושים המרשימים ביותר בכדוריות זכוכית בזירה האמנותית מופיע בסדרת הפסלים PixCell של האמן היפני קוהיי נאווה (Kohei Nawa) , שזכה להכרה בינלאומית. בעבודות אלה הוא מכסה בעלי חיים מפוחלצים, חפצים יומיומיים ודימויים מוכרים בשכבה צפופה של כדוריות זכוכית שקופות בגדלים משתנים. לעיתים מתווספים גם חומרים פולימריים (כמו שרפים סינתטיים), המשמשים לאיחוד, הדבקה ויצירת תחושת עומק נוספת. מתוך סדרת Pixcell של Kohei Nawa. צילומים (מימין לשמאל): Scai The Bathhouse by Nobutada Omote - Sandwich, Designboom, Gyre Gallery השכבה הכדורית-השקופה שהאמן מוסיף לאובייקט משנה לגמרי את האופן שבו אנו רואים את מה שמתחתיה; הכדוריות יוצרות מעין עדשות קטנות שמעוותות, מגדילות או מטשטשות חלקים מסוימים, כך שהצורה המקורית כמעט נעלמת או נחשפת מחדש כשהיא מתגלה מזווית אחרת לגמרי. נאווה מדבר בעבודות הללו על ההשפעה של תרבות הדימוי הדיגיטלי על אובייקטים ביולוגיים (כמונו למשל) ועל הצורך בהבנה מחודשת של המציאות הנוכחית המשלבת ביניהם. לצד זאת, אפשר גם לראות בעבודות הללו חקירה חומרית של ראייה, עיוות והתמרה; איך חומר בסיסי ופשוט כמו זכוכית יכול לשנות ולהפוך את המוכר לאחר, זר או חדש בעזרת שינויים במבנה וביישום שלו. מנקודת מבט יישומית, אפשר לראות קשר בין העבודות של נאווה לבין טכנולוגיות תעשייתיות שעושות שימוש בזכוכית מיקרוסקופית או בציפויים מרובי־שכבות, כמו למשל בציפויי בטיחות, חומרים רפלקטיביים או טכנולוגיות של ראייה חכמה. ההבדל הוא שבמקרה של נאווה, מה שמניע את הבחירה בחומר הוא לא בהכרח צורך תפקודי, אלא רצון לעורר חוויה חושית ורעיונית דרך החומר עצמו. הפרשנות וההשראה שהיא מעוררת, בעיני המתבוננת או המתבונן. מתוך "אורפאוס" אורי ויינשטיין במוזיאון נחום גוטמן לאומנות. צילום: יובל יוסף מפגש אפילו יותר קרוב לכדוריות הזכוכית הללו היה בתערוכה "אורפאוס" של האמן אורי ויינשטיין שהוצגה לא מזמן במוזיאון נחום גוטמן לאמנות. הוצג בה מיצב רב־חושי של דמויות אנושיות־כמעט, המשלב פיסול, סאונד ווידאו. הדמויות היו עטויות בגלימות מבד מחזיר אור שנראה שקט ואפור בנוכחות השגרתית שלו, ורק בצילום בפלאש הוא מתמלא באור, מוחק את כל השאר ומדגיש את המתח בין נראות, תיווך חומרי-טכנולוגי ונוכחות פיסית. השימוש החכם שויינשטיין עשה בחומר ממחיש את הפוטנציאל שיש לחומרים להפעיל אותנו; הם יכולים לשנות את איך שאנחנו רואים, נעים ומגיבים. טקסטיל רפלקטיבי מהסוג הזה משמש לרוב לייצור של ג'קטים ותיקים מחזירי אור בענפי האופנה והבטיחות, זהו חומר ייחודי ורב שימושי שנראה במבט ראשון תמים ואפילו משעמם לעיתים. דוגמה של החומר הזה נמצאת גם באוסף החומרים שלי, שנולד מתוך עקרון חשוב שאני פוגשת שוב ושוב בעבודה עם חומרים; החוויה החושית הישירה היא חלק בלתי נפרד מההבנה של חומר. כלומר, מעבר למידע הטכני, מה שמשנה את התפיסה וההבנה שלנו הוא המפגש הפיזי, המשחק של אור וזווית, התחושה והפידבק שהחומר מחזיר אל המשתמש. תיעדתי את דוגמאות הבד גם מבעד לעדשת המיקרוסקופ, ואפשר לראות בו ממש את כדוריות הזכוכית הקטנות המשובצות בתוך המטריצה הפולימרית. מהזווית הזו, ברור לגמרי למה חומרים כאלה מעוררים עניין גם ביישומים אמנותיים וגם בפתרונות פונקציונליים. טקסטיל רפלקטיבי מתוך אוסף החומרים של אפרת ברק. מימין: צילום מיקרוסקופי. רוצים לגלות עוד על חדשנות בחומרים?   מוזמנות ומוזמנים ליצור קשר  ולקבל מידע על ה הרצאות  ועל שירותי ה ייעוץ  וה מחקר , וגם להירשם לניוזלטר  לקבלת עידכונים תקופתיים על כל הנעשה בתחום.

בשנים האחרונות, הצורך לחשוב מחדש על האופן שבו אנו מפיקים, מעבדים ומשתמשים בחומרים הפך לדחוף, ברור ומוחשי. ההשפעה הסביבתית של חומרים מסחריים מסורתיים, יחד עם הדרישה הגוברת לחלופות מקיימות, הניעו גל חדש של חדשנות במדעי והנדסת החומרים, וגם בתחומי העיצוב ופיתוח המוצר. עבורי, כאשת מקצוע הפועלת בתחום זה, מרתק לראות כיצד פתרונות חומריים ברי קיימא לא רק עונים על אתגרים סביבתיים, אלא גם פותחים אפיקים חדשים ליצירתיות ולצמיחה אסטרטגית. חדשנות בחומרים: גישה חדשה הדיון הזה רלוונטי במיוחד ליזמיות ויזמים, חברות, סטודנטיות וסטודנטים, מוסדות אקדמיים וארגונים המבקשים לשלב בין חשיבה עיצובית לחדשנות בחומרים. השאיפה היא ליצור גשרים בין עיצוב, מדע וטכנולוגיה ולייצר ערך שהוא גם חדשני וגם בר קיימא. לפניכם מבט כולל על מגמות עדכניות, דוגמאות מהשטח והמלצות יישומיות למי שרוצה לפעול בתוך המרחב המתהווה הזה. עלייתם של פתרונות חומריים ברי קיימא: פרדיגמה חדשה פתרונות חומריים מקיימים כבר אינם נישה, אלא מרכיב מרכזי באסטרטגיות פיתוח מוצרים וחדשנות בכל העולם. המיקוד עבר לצמצום ההשפעה הסביבתית לאורך כל מחזור החיים של החומר, משלב ההפקה והעיבוד ועד לשימוש ולסיום חיי המוצר. הכוחות המרכזיים שמניעים את השינוי כוללים: מחסור במשאבים: תמריץ לחפש חלופות מתחדשות או ממוחזרות. רגולציה: חקיקה סביבתית מחמירה, בייחוד באירופה. מודעות צרכנית: דרישה גוברת לשקיפות ולקיימות. טכנולוגיות חדשות: פיתוחים שמאפשרים חומרים מתקדמים עם טביעת רגל נמוכה יותר. דוגמאות בולטות כוללות ביו-פלסטיק (bioplastics) ממקורות צמחיים, רכיבים ממוחזרים וטקסטילים חדשניים מפסולת או מתוצרי לוואי חקלאיים. חומרים אלה מחייבים לעיתים חשיבה מחודשת על תהליכי הייצור, הלוגיסטיקה והעיצוב; ושם נכנסת החשיבה העיצובית לתמונה. אריזות מתכלות מבוססות צמחים ותפטיר. מתוך אוסף החומרים של אפרת ברק חידושים בחומרים ברי קיימא: דוגמאות עדכניות החדשנות בחומרים ברי קיימא מתפתחת בענפים מגוונים, לכל אחד מהם אתגרים והזדמנויות ייחודיים. הנה כמה כיוונים בולטים: 1. פולימרים וביו-פלסטיק ממקורות ביולוגיים חומרים אלה מופקים ממקורות דוגמת תירס, סלק סוכר, אצות או ממקורות חלופיים/מתחדשים אחרים. הם מציעים אלטרנטיבה לפלסטיק מבוסס נפט, ויכולים להיות גם מתכלים או ניתנים למיחזור. דוגמה: חומצה פולילקטית (PLA), נפוצה באריזות, כלים חד-פעמיים והדפסת תלת־ממד. אתגרים: עלות, קנה מידה, מאפיינים טכניים, ותנאים נדרשים לפירוק. שיקול: עלול לזהם את זרמי המיחזור אם לא מתבצעת הפרדה נכונה. 2. חומרים ממוחזרים ומשודרגים (Upcycled) מיחזור ומיחזור עילאי של חומרים כמו פלסטיק, זכוכית או מתכת, הופכים פסולת לתוצר בעל ערך גבוה יותר. דוגמה: מותגי אופנה המשתמשים בטקסטיל המיוצר מפלסטיק שמקורו באוקיינוסים, או ממוחזר מפחת שנוצר בתהליכי ייצור. אתגר: נדרשים מערכי איסוף מתקדמים והשתתפות הציבור. תובנה: אפקטיבי במיוחד כאשר מתקיים כחלק ממערך פנימי או סימביוזה תעשייתית. 3. חומרים מרוכבים מסיבים טבעיים שילוב של סיביים טבעיים דוגמת פשתן, קנבוס או יוטה עם שרפים ברי קיימא, ליצירת חומרים חזקים וקלילים לבנייה או לתעשיית הרכב ומוצרי ספורט. יתרון: לרוב מתכלים ובעלי טביעת רגל פחמנית נמוכה. שיקול: נדרש פיקוח על איכות ועמידות לצורך יישומים מתקדמים. 4. חומרים מבוססי תפטיר (Mycelium) תפטיר הוא ה"שורשים", החלק התת-קרקעי של הפטרייה שניתן לגידול בצורות מגוונות, בעיקר בתבניות. החומר משמש כיום לאריזות, בידוד, חיפוי וריהוט. יתרון: מתכלה לחלוטין וניתן לייצור בצריכת אנרגיה נמוכה. פוטנציאל: חומרים מסוג זה מעוררים עניין בזכות רב־שימושיות וערכי קיימות חיוביים. דוגמאות אלה מציגות יישומים מסחריים של חומרים ברי קיימא, שחלקם הוטמעו בהצלחה וחלקם מהווים הצהרת כוונות. חשוב לציין כי פתרונות מקיימים באמת דורשים לא רק החלפה של חומר אחד באחר, אלא גם חשיבה מחודשת על מחזור חיי החומר והאינטראקציה שלו עם צריכים עיצובים, טכנולוגיים ועסקיים. חומרים בני קיימא שפותחו על ידי הסטארטאפים הישראליים Anina (משמאל) ו-Daika Wood (מימין) שילוב חשיבה עיצובית עם חדשנות בחומרים חשיבה עיצובית (design thinking) היא גישה אנושית־מערכתית שמדגישה אמפתיה, חקירה דרך ניסויים חוזרים (איטרציות) ושיתוף פעולה בין תחומים. כשהיא פוגשת את עולם החומרים – נוצר פוטנציאל יוצא דופן. אמפתיה כלפי המשתמשים והסביבה: מובילה לפיתוחים שיש להם ערך מוסף אנושי ומערכתי, ואיתור מוקדם של אתגרים וכשלים בהטמעה. איטרציות של אבי-טיפוס עם החומרים החדשים: מאפשרים בדיקות מהירות ומענה לבעיות שמתגלות בזמן אמת. שיתופי פעולה בין תחומיים: מעצבים עוזרים לחוקרים, מהנדסים ואנשי עסקים ליצור יחד פתרונות הוליסטיים מתקדמים. גישת מחזור חיים (Lifecycle): מאפשרת להטמיע קיימות כבר משלב הרעיון ועד סוף חיי המוצר. לדוגמה, חברה המפתחת אריזות עשויה להשתמש בחשיבה עיצובית כדי לחקור כיצד חומר מתכלה חדש מתפקד בתרחישים שונים בעולם האמיתי, כיצד צרכנים תופסים אותו וכיצד הוא משתלב במערכות מיחזור קיימות. תהליך איטרטיבי זה מוביל לפתרונות בני קיימא יעילים וידידותיים יותר למשתמש. מניסיוני, שילוב של חשיבה עיצובית עם מדעי והנדסת חומרים יוצר מסגרת חזקה לחדשנות שהיא גם פרקטית וגם משתלבת בחזון העסקי. צעדים ישומיים לארגונים שמעוניינים להטמיע חומרים ברי קיימא מי שמבקשים להכניס חומרים ברי קיימא למערך העבודה שלהם צריכים לשלב תכנון אסטרטגי עם ניסוי מתמיד. הנה שורת צעדים שיכולה לסייע: בחינה של ההשפעה הסביבתית: ניתוח של שרשרת הערך וההשפעות של חומרי הגלם לכל אורכה. פתיחות וחיפוש חלופות: סקירה של חומרים חדשים שמתאימים לערכים ולצרכים שלכם. שיתוף בעלי עניין: עבודה משותפת עם ספקים, מהנדסים, מעצבים ולקוחות, כבר משלבי הפיתוח הראשונים. בניית אב-טיפוס: בדיקות איטרטיביות של הביצועים והתגובות לחומרים חדשים. תכנון לצמיחה: הבנה של עלויות, לוגיסטיקה ורגולציה. תקשורת: הסברה פנימית וחיצונית על היתרונות והאתגרים. למידה מתמשכת: איסוף נתונים, התבוננות וביצוע התאמות. על ידי ביצוע השלבים הללו, ארגונים יכולים להפחית סיכונים, למקסם את היתרונות של פתרונות חומרים ברי קיימא וליישם חדשנות בעלת ערך משמעותי. החל ממיתוג ועד לאדריכלות נוף, חומרים ברי קיימא קיימים עבור כל סוג של עסק לא רק צורך, גם הזדמנות אסטרטגית בשורה התחתונה, חומרים ברי־קיימא הם הרבה יותר מהכרח סביבתי; הם מרחב אסטרטגי לחדשנות. אימוץ נכון שלהם יכול לחזק מוניטין ואמון ציבורי, לצמצם עלויות ולשפר ניהול משאבים לאורך זמן, לעמוד בתקנות ודרישות מתקדמות ולפתוח שווקים חדשים וליצור מוצרים פורצי דרך. המעבר לשימוש בחומרים ברי-קיימא דורש אומץ, סקרנות, ושיתוף פעולה בין תחומי, והוא הכרחי לבניית עתיד טוב יותר לכולנו. בעיניי, זוהי קרקע פורייה לא רק לפיתוח חומרים אלא גם לצמיחה עסקית ותרבותית של ממש. יש לכם שאלות נוספות? מ וזמנים ומוזמנות ליצור קשר  וללמוד על ה הרצאות ועל שירותי ה ייעוץ וה מחקר .

In recent years, the urgency to rethink how materials are sourced, produced, and utilized has become undeniable. The environmental impact of traditional materials, combined with the growing demand for sustainable alternatives, has driven a wave of innovation in material science and design. As someone deeply engaged in this field, I find it fascinating how sustainable material solutions are not only addressing ecological concerns but also opening new avenues for creativity and strategic business growth. This exploration is particularly relevant for entrepreneurs, companies, students, academia, and organizations seeking to integrate design thinking with material innovation. The goal is to bridge design, science, and technology to create value that is both innovative and sustainable. In this post, I will share insights into the latest trends, practical examples, and strategic recommendations to help you navigate this evolving landscape. The Rise of Sustainable Material Solutions: A New Paradigm Sustainable material solutions are no longer a niche interest; they are becoming central to product development and innovation strategies worldwide. These solutions focus on reducing environmental impact through the entire lifecycle of materials - from extraction and manufacturing to use and end-of-life management. Key drivers behind this shift include: Resource scarcity : Finite natural resources push industries to seek renewable or recycled alternatives. Regulatory pressure : Almost all western governments are increasingly enforcing stricter environmental standards, the EU is the clear leader. Consumer awareness : Buyers demand transparency and sustainability in the products they choose. Technological advances : New methods enable the creation of materials with enhanced properties and lower footprints. Examples of sustainable materials gaining traction include bioplastics derived from plant-based sources, recycled composites, and innovative textiles made from agricultural waste. These materials often require rethinking traditional manufacturing processes and supply chains, which is where design thinking plays a crucial role. Plant and mycelium based biodegradable packaging. EB Material Collection Exploring Cutting-Edge Sustainable Material Solutions Innovation in sustainable materials is happening across multiple sectors, each with unique challenges and opportunities. Here are some notable examples: 1. Bio-based Polymers and Bioplastics Derived from renewable biomass such as corn starch, sugarcane, or algae, bio-based polymers offer a promising alternative to petroleum-based plastics. They can be biodegradable or designed for recycling, reducing plastic pollution significantly. Example :
Polylactic acid (PLA) is widely used in packaging, disposable items and 3D printing. Challenges :
Balancing performance with cost and scalability remains a hurdle.
Biodegrades in specific conditions, mainly industrial composting.
May contaminate recycling waste streams. 2. Recycled and Upcycled Materials Recycling materials like metals, glass, and plastics can reduce waste and energy consumption. Upcycling takes this further by transforming waste into higher-value products. Example :
Fashion brands using recycled ocean plastics to create textiles. Challenge :
Effective recycling requires robust collection systems and consumer participation. Insight :
Delivers even higher benefits in in-house or industrial-symbiosis scenarios. 3. Natural Fiber Composites Combining natural fibers such as hemp, flax, or jute with sustainable resins creates lightweight, strong composites used in automotive and construction industries. Benefit :
These composites are often biodegradable and have a lower carbon footprint than synthetic alternatives. Consideration :
Ensuring consistent quality and durability is essential for wider adoption. 4. Mycelium-Based Materials Mycelium, the root structure of fungi, can be grown into various shapes and used as packaging, insulation, or even furniture. Widely adopted in the filed of design material research and products. Advantage :
It is fully biodegradable and can be produced with minimal energy. Potential :
Mycelium materials are gaining attention for their versatility and sustainability. These examples illustrate how sustainable material solutions are not just about replacing one material with another but reimagining the entire material lifecycle and its interaction with design and technology. Sustainable materials developed by Israeli startups Anina (Left) Daika Wood (Right) Integrating Design Thinking with Material Innovation Design thinking is a user-centered approach that emphasizes empathy, experimentation, and iterative problem-solving. When applied to sustainable material innovation, it encourages looking beyond the material itself to consider the broader system - how materials are sourced, processed, used, and disposed of - and who and what do they effect. Here are some ways design thinking enhances sustainable material solutions: Empathy for users and environment :
Understanding the needs and impacts helps identify meaningful innovations. Prototyping with new materials :
Rapid experimentation allows testing material properties and user interactions. Cross-disciplinary collaboration :
Bringing together designers, scientists, engineers, and business strategists fosters holistic and successful solutions. Lifecycle perspective :
Considering the entire product journey ensures sustainability is embedded from the start to the end of the lifecycle. For example, a company developing packaging might use design thinking to explore how a new biodegradable material performs in various real-world scenarios, how consumers perceive it, and how it fits into existing recycling systems. This iterative process leads to more effective and user-friendly sustainable solutions. In my experience, combining design thinking with material science creates a powerful framework for innovation that is both practical and visionary. Practical Recommendations for Implementing Sustainable Materials Transitioning to sustainable materials requires strategic planning and a willingness to experiment. Here are actionable steps to guide this process: Assess Material Impact Conduct a thorough analysis of current materials’ environmental footprints, including sourcing, manufacturing, and disposal. Identify Suitable Alternatives Research emerging sustainable materials that align with your product requirements and values. Engage Stakeholders Early Collaborate with suppliers, designers, engineers, and end-users to understand constraints and opportunities. Prototype and Test Develop prototypes using new materials to evaluate performance, aesthetics, and user acceptance. Plan for Scalability Consider supply chain logistics, cost implications, and regulatory compliance for large-scale adoption. Educate and Communicate Share the benefits and challenges of sustainable materials with your team and customers to build support. Monitor and Iterate Continuously gather feedback and data to refine material choices and processes. By following these steps, organizations can reduce risks and maximize the benefits of sustainable material solutions. From Branding to Landscaping, there's a sustainable material solution for every business Embracing Sustainable Materials as a Strategic Advantage Sustainable material solutions are more than an environmental imperative; they represent a strategic opportunity for innovation and differentiation. By embracing these materials thoughtfully, organizations can: Enhance brand reputation and customer loyalty. Reduce costs through efficient resource use and waste reduction. Comply with evolving regulations and standards. Foster creativity and open new markets. The journey toward sustainability in materials is complex but rewarding. It demands curiosity, collaboration, and a willingness to challenge conventional practices. For those ready to engage deeply with this challenge, the rewards include not only environmental benefits but also lasting competitive advantage. In my work, I have seen how integrating sustainable materials with design thinking creates a fertile ground for breakthroughs. It is an exciting time to be part of this transformation, and I encourage all innovators to explore, experiment, and lead the way toward a more sustainable future.

As someone who grew up working in an apiary (a bee farm), the golden hexagons of the honeycomb have fascinated me since childhood. Bees, as we know, build their homes from cells made of beeswax - a natural wax they produce in their bodies. This structure serves to store food, lay eggs, and raise the next generation. The honeycomb structure is neat and inspiring. The vast majority of the cells are built with precision and a fixed size. However, upon closer inspection, one can see that the structure is not rigid but flexible and adaptive. The construction varies according to the conditions and needs of the hive. For example, cells intended for raising males are larger, while cells at the edges may be smaller or asymmetrical. Walls can be thickened or thinned. Everything depends on the time, place, and purpose. The Hive: A System of Natural Design Years ago, during semester breaks while studying for my bachelor's degree in industrial design, I worked in an apiary. Slowly, I began to see the wonderful world of bees through a design, systemic, and industrial lens. I realized that the hive is a system created by natural design, combining high repeatability, in-depth familiarity, and economical use of material with high functional flexibility. This system is based not on centralized planning but on distributed intelligence - the result of synchronous action among many individuals responding to the environment in real time. Today, after completing a master's degree in environmental studies, my professional focus is on materials and material systems. My interpretation has deepened and expanded, incorporating a global-systemic and ecological perspective, familiarity with various human and biological systems, and knowledge grounded in scientific research from fields such as biology, environmental science, economics, policy, engineering, philosophy, psychology, and, of course, design thinking. Plastic honeycombs in the apiary where I worked. The article also includes a brief explanation of these hives and who developed them. Credit: Efrat Barak In retrospect, it seems that what the bees and the hive taught me is what we are striving to achieve today in the field of material innovation. This includes the development of multi-purpose applications and structures, compatibility between material and purpose, and the integration of local knowledge and needs with sustainable production capacity. In this sense, honeycomb does not only offer formal inspiration; it is the product of a dynamic biological system that provides new directions for both industrial and systemic developments. So, let's dive in! Biological 3D Printing One of the most fascinating aspects of the honeycomb structure is how it is built - a gradual process that occurs in layers, using a semi-liquid material that hardens and stabilizes. It's hard not to think of the similarity to 3D printing. Bees have demonstrated for millions of years what we can do today with advanced technology: planning based on methodology, adapting to local conditions, and responding in real time. The construction in the hive shows how it is possible to operate with high precision and repetition while maintaining flexibility. It is material-efficient, adaptable, can be disassembled and reassembled, and varies according to seasons, conditions, and space. The hive exemplifies a design mechanism that relies on a deep understanding of the relationship between material, need, and time. It is not a "one-size-fits-all solution" but a biological, living, and dynamic design that minimizes waste, maximizes resources, and adapts to a changing reality without harming the surrounding nature. Material, economic, and environmental efficiency is something humanity is only beginning to approach. A new study by Golnar Gharooni-Fard of the University of Colorado Boulder examined the strategies bees use to build honeycombs under different conditions. The researchers allowed bees to build on 3D-printed surfaces with hexagonal patterns of varying scales and identified three main strategies: tilting, merging, and layering. Israeli-American biophysicist and computer scientist Orit Peleg, one of the study's authors, explains that these strategies suggest an intuitive understanding of the physics involved in the collective construction process. Most importantly, the way bees build their hives is exceptionally adaptive. However, she notes that there is still much more to learn. Humans do not yet fully understand how bees construct their hives. Images showing two of the three bee building strategies identified in new research from the University of Colorado Boulder. Credit: Golnar Gharooni-Fard When I saw the printed surfaces used in this study, I was reminded of the plastic honeycomb developed by the late Yitzhak Ferman , a beloved teacher at Mikveh Israel and one of the founders of the honey industry in Israel. This unit is made of plastic, shaped like a reinforced frame that holds a surface with a three-dimensional hexagonal texture and a yellow color. This honeycomb is coated with wax so that it can be accepted by the bees, who will continue to build the cells with the wax they produce. Today, plastic combs have replaced the previous wooden combs, which were constructed from a wooden frame with metal wires stretched to hold a sheet of wax. Plastic combs offer durability and convenience in apiary work. Most interestingly, they can be reused for years, making them environmentally preferable in some cases. Yitzhak Ferman with the plastic honeycomb he developed. The plastic honeycomb with sealed honey cells and pollen cells underneath. Credit: Eitan Ferman A wooden honeycomb with honey cells and offspring cells underneath. Credit: The Volcani Center  Recyclable Mono-material Construction If we try to learn from the material ecosystem of the hive, we will discover a system that exists almost entirely based on one material: wax. This multi-purpose structure - housing, raising offspring, storing food, etc. - is made from a material that is not industrial, not a product of mining, and not purchased or imported. Instead, it is produced locally, in the bodies of the bees themselves. They collect the raw materials, secrete the wax, process it, and build with it. Moreover, wax is not used just once, like most building materials we use. On the contrary, bees know how to disassemble, recycle, and rebuild with it repeatedly, depending on needs and conditions. If a hole needs to be plugged, wax will be applied. If expansion is required, a new layer will be added. If there are fewer bees, parts of the hive will be closed, and the material will be repurposed for other uses based on current requirements. In human contexts, this type of knowledge is referred to as "manual intelligence" or "material intelligence." These concepts have unique characteristics and potential that are crucial to recognize even today in our industrial-digital age. Examples of such wisdom in materials can be found in the article " First Lesson on Material Innovation " that I previously published here on the site. We can also learn about it from ongoing action research on the workshops of the Tel Aviv Kiryat Hamelacha, with results currently displayed at Beit Benyamini in the group exhibition " Material Intelligence " (curators: Yair Barak and Shira Shoval). However, it seems that in bees, this wisdom takes a step further. Wax is a substance that contains knowledge, a home, and the ability to respond to reality (adaptability) at the deepest level. This is not serial production of material as we know it in the modern world but rather emergent design that operates as part of an intelligent, living, and dynamic system. The Synthetic Apiary II project by Israeli-American researcher and designer Neri Oxman, along with the Mediated Matter group from MIT, sought to answer these and other questions. As part of the project, the group built a closed experimental environment that mimics natural climate conditions for bee habitation. This comprehensive project aimed to enable computerized monitoring and analysis of bee architecture to understand what structures they build and how they do so. One interesting observation from this project regarding beeswax was that bees would also use processed or additive-containing beeswax when available. Researchers speculate that bees do this because wax production requires a lot of energy, making it a more economical and efficient alternative. You can read more about the project and the fascinating worldviews behind it here , and here is an interesting interview with Oxman from that time, explaining the project at minute 14:25. Honeycomb structures created through collaboration between humans and bees, histograms of the honeycomb's structure, And cells built from wax with additives. From Synthetic Apiary II Credit: Neri Oxman and The Mediated Matter Group Nature Inspired Material, and Language In a world where supply chains are lengthening, raw materials are running out, and systems only function with contractors or external sources, the hive model offers a different idea. It suggests developing systems that allow for locally tailored implementation based on a limited variety of materials to enable flexibility, sustainability, and systemic well-being over time. Maybe instead of always hunting for the next groundbreaking nature inspired material, we should also pay attention for the language we use when working with materials. The hive also teaches us about a different relationship with matter - one based on familiarity and closeness. This relationship allows us to view matter not merely as a means of production but as a partner in the process. Bees know their matter intimately; they grow within it, live with it, and work with it throughout their lives. Their knowledge is material, sensory, and contemporary, allowing them to build and dismantle, adapt and change, without needing remote planning or operating instructions. This is true material-biological intelligence: wisdom arising from the encounter between body, matter, context, and environment. Such an understanding of matter can enable deeper, more precise innovation processes - ones based on mutual listening, gradual development, connection to local conditions, and the exercise of human, ecological, and ethical judgment. Instead of seeking solutions from outside, we can start from what already exists - in the system, in the environment, and in people. This applies to the development and application of materials, creative processes, and projects that seek to connect sustainability, technology, and culture. P.S. Speaking of bees, I'm always interested in seeing designers find new ways to look at the hive itself and use different configurations and materials. Take, for example, the final project of Yehuda Bar from the Department of Industrial Design at HIT. He found an original way to use mycelium, a very interesting and sustainable material, to build hives designed for urban agriculture. I met Yehuda even before he submitted the project when I came to advise the students in the department. I was very impressed by his knowledge and seriousness. No wonder that just after submission, the project called BEE2C is already on its next stage . Photo gallery from Yehuda Bar's BEE2C project

מהדפסת תלת-ממד ועד חכמת ידיים – מבט בין-תחומי על מערכת החיים של הדבורים, דרך עדשת החדשנות בחומרים כמי שגדלה ועבדה במכוורת, המשושים הזהובים של חלת הדבש ריתקו אותי כבר מגיל צעיר. הדבורים, כידוע, בונות את ביתן מתאים העשויים דונג, שעווה טבעית שהן מייצרות בגופן. באמצעותה הן יוצרות את מבנה הכוורת, המשמש לאחסון מזון, הטלה וגידול הדור הבא. המבנה מאוד מסודר ומעורר השראה. הרוב המוחלט של התאים נבנה בדייקנות ובגודל קבוע. אך אם מתבוננים מקרוב, רואים שהמבנה אינו נוקשה – אלא גמיש ואדפטיבי. הבנייה משתנה בהתאם לתנאים ולצרכים של הכוורת. תאים המיועדים לגידול זכרים, למשל, יהיו גדולים יותר. תאים בקצוות יהיו לעיתים קטנים יותר או חסרי סימטריה. דפנות יתעבו או ידקקו, בהתאם לזמן, למקום ולתכלית. חוויות מהמכוורת לפני שנים, בחופשות הסמסטר בעת לימודיי לתואר הראשון בעיצוב התעשייתי, נהגתי לעבוד במכוורת. לאט לאט התחלתי לראות את העולם המופלא של הדבורים בעיניים חדשות, דרך פרשנות עיצובית, מערכתית ותעשייתית. הבנתי שהכוורת היא מערכת שנוצרה על ידי תכנון טבעי. היא משלבת בין רפטטיביות גבוהה, היכרות מעמיקה ושימוש חסכוני בחומר, לצד גמישות תפקודית גבוהה. מערכת זו מבוססת לא על תכנון מרכזי, אלא על אינטליגנציה מבוזרת. זו תוצאה של פעולה סינכרונית בין פרטים רבים, המגיבים לסביבה בזמן אמת. כיום, אחרי שסיימתי גם תואר שני בלימודי הסביבה, הפרשנות העמיקה והתרחבה. אני מביטה על הכוורת עם מבט מערכתי-גלובלי ואקולוגי. היכרות עם מערכות אנושיות וביולוגיות שונות וידע שמקורו במחקרים מדעיים מתחומי הביולוגיה והסביבה, כלכלה ומדיניות, הנדסה, פילוסופיה, פסיכולוגיה וכמובן - חשיבה עיצובית. חלות פלסטיק במכוורת בה עבדתי. בהמשך הכתבה גם הסבר קצר על החלות הללו ומי שפיתח אותן. קרדיט: אפרת ברק במבט לאחור, נדמה שהדברים שלימדו אותי הדבורים והכוורת הם מה שאנחנו מנסים להשיג כיום בתחום החדשנות בחומרים. פיתוח יישומים ומבנים רב-שימושיים, התאמה אופטימלית בין חומר לתכלית, ושילוב בין ידע וצרכים מקומיים ליכולת ייצור בת קיימא. במובן הזה, חלת הדבש אינה מציעה רק השראה צורנית. היא תוצר של מערכת ביולוגית דינמית שמציעה כיווני מחשבה חדשים לפיתוחים מסחריים ויצירתיים כאחד. אז בואו נצלול פנימה: הדפסת תלת מימד ביולוגית אחד הדברים הכי מרתקים בעיני במבנה של חלת דבש הוא אופן הבנייה שלה. זהו תהליך הדרגתי, שמתרחש בשכבות, באמצעות חומר חצי-נוזלי שמתקשה ומתייצב. קשה לא לחשוב על הדמיון להדפסת תלת-ממד. הדבורים מבצעות כבר מיליוני שנים את מה שאנחנו מצליחים לעשות בטכנולוגיה מתקדמת בעשורים האחרונים. תכנון שמתבסס על שיטתיות, התאמה לתנאים מקומיים ותגובה בזמן אמת. היתרון המשמעותי של המערכת הביולוגית הזו, אורגניזם העל שהוא הכוורת, הוא היכולת לפעול בדיוק גבוה ובאופן חזרתי – בלי לאבד את הגמישות. שיטת הבנייה של הדבורים חסכונית בחומר, מסתגלת, ניתנת לפירוק והרכבה, ומשתנה לפי עונות, תנאים ומרחב. הכוורת היא דוגמה למנגנון עיצובי שנשען על הבנה עמוקה של הקשר בין חומר, צורך וזמן. לא "פתרון אחד שמתאים לכולם", אלא תכנון ביולוגי, חי ודינמי שממזער פסולת, ממקסם משאבים – ומצליח להתאים את עצמו למציאות משתנה, בלי לפגוע בטבע שסביבו. יעילות חומרית, כלכלית וסביבתית – שהאנושות רק מתחילה להתקרב אליה. מחקר חדש של Golnar Gharooni-Fard מאוניברסיטת קולורדו בולדר בחן את האסטרטגיות בהן הדבורים משתמשות כדי לבנות חלה על פני שטח שונים. החוקרים נתנו לדבורים לבנות על משטחים שהודפסו במדפסת תלת מימד עם פני שטח משושים בקנה מידה שונה ומצאו שלוש אסטרטגיות עיקריות: הטייה, איחוד ושיכוב. הביופיזיקאית ומדענית המחשב הישראלית-אמריקאית אורית פלג היא אחת מהאחראיות על המחקר. ב כתבה אודותיו היא מסבירה שהאסטרטגיות הללו מרמזות על הבנה אינטואיטיבית של הפיסיקה של תהליך הבנייה הקולקטיבי. בעיקר, שהאופן בו הדבורים בונות את הכוורת הוא אדפטיבי (כלומר, בעל יכולות הסתגלות) בצורה יוצאת מן הכלל. עם זאת, היא מזכירה שעדיין יש הרבה שעוד לא ידוע לאדם לגבי האופן בו הדבורים בונות את הכוורת. תמונות המראות שתיים מתוך שלוש מאסטרגיות הבנייה של הדבורים שזוהו במחקר החדש מאוניברסיטת קולרדו בולדר. קרדיט: Golnar Gharooni-Fard כשראיתי את המשטחים המודפסים ששימשו במחקר הזה, נזכרתי בחלת הפלסטיק שפיתח יצחק פרמן ז"ל, שהיה מורה אהוב במקווה ישראל ונחשב לאחד ממייסדי ענף הדבש בישראל. מדובר על יחידה שמיוצרת בהזרקת פלסטיק, בצורת מסגרת מחוזקת שמחזיקה משטח בעל טקסטורת משושים תלת מימדית ובצבע צהוב. את החלה הזו מצפים בשעווה על מנת שתיקלט על ידי הדבורים, שבתורן ימשיכו את בניית התאים בשעווה שהן מייצרות. חלת הפלסטיק החליפה את החלות הקודמות (שעדיין נפוצות במכוורות קטנות), שהיו בנויות ממסגרת עץ שעליה נמתחים חוטי מתכת שמחזיקים יריעת שעווה. חלת הפלסטיק מציעה עמידות ונוחות בעבודת המכוורת. אולי הכי מעניין מבחינת הבחירה החומרית-טכנולוגית הוא שניתן לעשות בה שימוש חוזר במשך שנים. כך שיתכן ובמקרים מסוימים היא עדיפה מבחינה סביבתית. יצחק פרמן עם חלת הפלסטיק שפיתח, חלת הפלסטיק עם תאי דבש חתומים ומתחתם תאי אבקה. קרדיט: איתן פרמן. חלת עץ עם תאי דבש ומתחתם תאי ולד. קרדיט: מכון ולקני בנייה ב-Mono-material מתמחזר אם ננסה ללמוד מהאקוסיסטם החומרי של הכוורת, נגלה מערכת שלמה שמתקיימת כמעט כולה על בסיס חומר אחד: שעווה. כלומר, אותו מבנה רב שימושי (מגורים, גידול צאצאים, אחסון מזון ועוד) עשוי מחומר שאינו תעשייתי. הוא אינו תוצר של כרייה, אינו נרכש או מיובא – אלא מיוצר באופן מקומי, בגוף של הדבורים עצמן. הן אוספות את חומרי הגלם, מפרישות את השעווה, מעבדות ובונות איתה. יתרה מכך, השעווה לא משמשת באופן חד־פעמי כמו רוב חומרי הבנייה שאנחנו משתמשים בהם. להפך: הדבורים יודעות לפרק, למחזר ולבנות איתה שוב ושוב – בהתאם לצרכים ולתנאים. אם צריך לסתום חור – תגיע שעווה. אם צריך להתרחב – תיבנה שכבה חדשה. אם יש פחות דבורים – ייסגרו חלקים בכוורת וילקח מהם החומר לשימושים אחרים, בהתאם לדרישות באותו הזמן. אצל בני האדם סוג כזה של ידע מכונה בין השאר "חכמת ידיים" או "אינטליגנציה חומרית". יש לו מאפיינים ופוטנציאל ייחודיים שחשוב להכיר גם היום בעידן התעשייתי-דיגיטלי-בינתי. תיארתי דוגמה לחכמה כזאת בחומר בכתבה " שיעור ראשון על חדשנות בחומרים " שפרסמתי בעבר כאן באתר. ניתן ללמוד על כך גם ממחקר הפעולה המתמשך על בתי המלאכה של קריית המלאכה בתל אביב, שתוצאותיו מוצגות בימים אלה בבית בנימיני בתערוכה הקבוצתית " אינטליגנציה חומרית " (אוצרות: יאיר ברק ושירה שובל). יחד עם זאת, נראה שאצל הדבורים החכמה הזאת לוקחת צעד נוסף קדימה. השעווה היא חומר שמכיל בתוכו את הידע, את הבית ואת היכולת להגיב למציאות (אדפטיביות) ברמה העמוקה ביותר. זה לא ייצור סדרתי בחומר כפי שאנחנו מכירים בעולם המודרני – אלא עיצוב מתהווה (Emergent Design) שפועל כחלק ממערכת חכמה, חיה ודינמית. על שאלות אלה ואחרות ביקש לענות הפרויקט Synthetic Apiary II (מכוורת סינטתית 2) של החוקרת והמעצבת הישראלית-אמריקאית נרי אוקסמן יחד עם קבוצת Mediated Matter מ-MIT, אותה הובילה בעבר. במסגרת הפרויקט, הקבוצה בנתה סביבת ניסוי סגורה שמחקה תנאי אקלים טבעיים ומיועדת למחייה של דבורים. זהו פרויקט מקיף שאחת המטרות העיקריות שלו הייתה לאפשר מעקב וניתוח ממוחשב של האדריכלות של הדבורים. המטרה הייתה להבין מהם המבנים שהן בונות ובאיזה אופן הן עושות זאת. אחת התצפיות המעניינות שעלו ממנו בהקשר של השעווה הייתה שהדבורים ישתמשו גם בשעווה מעובדת או כזו שכוללת תוספים, כאשר זו זמינה. החוקרים משערים שככל הנראה הדבורים עושות זאת מכיוון שייצור השעווה דורש מהן הרבה מאוד אנרגיה. זהו תחליף חסכוני ויעיל יותר עבורן. כאן ניתן לקרוא עוד על הפרויקט ועל תפיסות העולם המרתקות שמאחוריו, ו כאן ראיון מעניין עם אוקסמן מאותה התקופה, עם הסבר על הפרויקט בדקה 14:25. מבנים של חלות דבש שנוצרו בשיתוף פעולה בין בני אדם ודבורים, היסטוגרמות של המבנה המקומר של חלת הדבש ותאים שנבנו משעווה עם תוספים. מתוך Synthetic Apiary II קרדיט: Neri Oxman and The Mediated Matter Group שפה חומרית חדשה בעולם בו שרשראות אספקה מתארכות, חומרי גלם אוזלים, ומערכות מתפקדות רק כשיש קבלנים או מקורות חיצוניים – מודל הכוורת מציע רעיון אחר. הוא מציע לפתח מערכות שמאפשרות יישום בהתאמה מקומית. מערכות אלו מבוססות על מגוון חומרים מצומצם על מנת לאפשר גמישות, קיימות ורווחה מערכתית לאורך זמן. הכוורת מלמדת אותנו גם על יחס אחר לחומר. יחס זה מבוסס על היכרות וקרבה שמאפשרות להסתכל על החומר לא רק כאמצעי לייצור, אלא כשותף לתהליך. הדבורים מכירות את החומר שלהן באופן אינטימי. הן גדלות בתוכו, חיות איתו, עובדות איתו כל חייהן. הידע שלהן הוא חומרי, חושי, עכשווי, ומאפשר להן לבנות ולפרק, להתאים ולהשתנות, בלי להזדקק לתכנון מרוחק או להוראות הפעלה. זוהי אינטליגנציה חומרית-ביולוגית אמיתית. חכמה שנובעת מהמפגש בין גוף, חומר, הקשר וסביבה. הבנה כזו של חומר יכולה לאפשר תהליכי חדשנות מדויקים יותר. תהליכים אלו מבוססים על הקשבה הדדית, פיתוח הדרגתי, חיבור לתנאים מקומיים והפעלה של שיקול דעת אנושי, אקולוגי ואתי. במקום לחפש פתרונות מבחוץ, אפשר להתחיל ממה שכבר קיים – במערכת, בסביבה, באנשים. גם בפיתוח ויישום של חומרים, גם בתהליכים יצירתיים, וגם בפרויקטים שמבקשים לחבר בין קיימות, טכנולוגיה ותרבות. נ.ב. אם כבר מדברים על דבורים, תמיד מעניין אותי לראות מעצבים שמוצאים דרכים חדשות להסתכל על הכוורת עצמה ולהשתמש בתצורות וחומרים שונים. קחו לדוגמה את פרויקט הגמר של יהודה בר מהמחלקה לעיצוב תעשייתי ב-HIT. הוא מצא דרך מקורית להשתמש בתפטיר (Mycelium, חומר מאוד מעניין וגם בר-קיימא) לבניית כוורות שמיועדות לחקלאות עירונית. פגשתי את יהודה עוד לפני שהגיש את הפרויקט, כשבאתי לייעץ לסטודנטים במחלקה, והתרשמתי מאוד מהידע והרצינות שלו. לא פלא שרגע אחרי ההגשה, הפרויקט שנקרא BEE2C כבר נמצא ב שלב הבא שלו . גלריית צילומים מתוך הפרויקט BEE2C של יהודה בר רוצים לגלות עוד על חדשנות בחומרים?   מוזמנות ומוזמנים ליצור קשר  ולקבל מידע על ה הרצאות  ועל שירותי ה ייעוץ  וה מחקר , וגם להירשם לניוזלטר  לקבלת עידכונים תקופתיים על כל הנעשה בתחום.

סמוך לפרנקפורט, במבנה היסטורי של מפעל פורצלן מסורתי התקיים Materialdesign Designresearch Symposium של IMD - המוסד לעיצוב חומרים ולימודי חומרים מתקדמים שפועל כחלק מ־HfG Offenbach. לכאורה כנס אקדמי קטן, אך בפועל - ביקור במרחב חוקר המלא בידיים פועלות, ומעודד מפגש תרבויות ושיח בין-תחומי ער שעוסק בעתיד של עולם החומרים מנקודת מבט עיצובית. הגעתי לכנס מטרה לשמוע, להתרשם ולהבין מה מתרחש כיום במוקדי הידע והעשייה שמובילים את העשייה האקדמית בתחום באירופה. מצאתי קהילה מקצועית קטנה, מגובשת ומסבירת פנים של מעצבות ומעצבי חומרים, שפועלים יחד ברוח של פתיחות, סקרנות ורצון להרחיב אופקים דרך שיתופי פעולה בין תחומיים. כל אחד מהם מגיע מרקע ומקום אחר - איטליה, גרמניה, קולומביה ועוד - אך ביניהם נבנית רשת חיה של שותפות, ידע, טכניקות, השראה ומחקר משותף. IMD: אקדמיה בתוך מפעל פורצלן פעיל מפעל הפורצלן Höchst Porcelain Manufactury נוסד בשנת 1746 ומתבצעת בו עבודת יד מסורתית בפורצלן מקומי, אמנם בקנה מידה קטן, אך ברמות גימור מהגבוהות באירופה. המפעל פועל כבר מאות שנים, אך בשנים האחרונות מתקשה להתקיים מבחינה כלכלית – תוצאה של שינויי טעם, שוק תחרותי ועלויות ייצור גבוהות שמתקשות להתאים לדרישות השוק המודרני. הנוכחות של IMD (המוסד לעיצוב חומרים שפועל כחלק מ־HfG Offenbach) בתוך המפעל אינה מקרית. החיבור בין המוסד האקדמי למקום נועד לשמר את הידע החומרי, לתמוך בתעשייה מקומית ולייצר שיתופי פעולה בין דוריים ובין תחומיים. מעצבים, חוקרים ואנשי קראפט פועלים בו זה לצד זה, תוך שילוב של ידע מסורתי עם טכניקות עכשוויות, מחקר חומרי וכלים ניסויים לעיצוב חומרים חדשים. המיקום הפיזי של הכנס, לצד מדפי תבניות, דגמים וכלי עבודה, הדגיש את הקשר הישיר בין חומר, ידע, קהילה ומסורת. זה לא רק מקום שמעצב חומרים - זה מקום שמעצב ומשמר תרבות וידע. שיתופי פעולה בין אקדמיה לתעשייה מסורתית המוסד לעיצוב חומרים ולימודי חומרים מתקדמים (IMD) הוא דוגמה בולטת לחיבור ישיר בין מוסד אקדמי לבין סביבה יצרנית מסורתית - שיתוף פעולה שמתקיים גם באירופה וגם מחוצה לה במסגרת גישות עדכניות וחדשניות לפיתוח חומרים. החיבורים הללו מתרחשים בממשקים מגוונים: בין עיצוב למדעים מדויקים, טכנולוגיה, סוציולוגיה ותרבות חומרית. מעצבות ומעצבים משתפים פעולה עם ביולוגים, כימאים, מהנדסי מכונות, מהנדסי חומרים, אנתרופולוגים, פסיכולוגים, רופאים ואנשי מקצוע נוספים - מתוך הבנה שכדי להגיע לחדשנות משמעותית בחומרים נדרשת ראייה מערכתית ורגישות להקשרים תרבותיים והתנהגותיים. החיבור הזה מאפשר שימור של ידע מסורתי ייחודי, תוך פתיחה וגילוי של אפשרויות חדשות למחקר ופיתוח של חומרים חדשים באמצעות שיתופי פעולה רב-תחומיים ועבודת שטח יישומית. בכנס הוצגו יוזמות נוספות ברוח זו: אמה זיכר (Emma Sicher) הציגה שיתוף פעולה בין תחומי עם חוקרי מיקרוביולוגיה מאוניברסיטת Humboldt ועם Kasetsart University בתאילנד - שם למדה על טכניקות מסורתיות מקומיות של תסיסה, שהובילו אותה לגלות שניתן לגדל SCOBY מסוגים שונים של חומרים גם ללא הוספת גורם מניע לתהליך (Starter). השילוב בין ידע מסורתי למעבדות עיצוב ומדע פתח עבורה ועבור שותפיה למחקר כיוונים ושאלות מחקריות שלא היו נגישים קודם. בגרמניה, קבוצת המחקר Matters of Activity (MoA) של אוניברסיטת Humboldt פועלת בשיתוף עם מכון מקס פלאנק (Max Planck Institute of Colloids and Interfaces) בפרויקטים בין־תחומיים של עיצוב, ביולוגיה וכימיה של חומרים רכים. יוהאנה ההמאייר־קירטן (Johanna Hehemeyer-Cürten) הציגה מחקר שעוסק בתכונות, טכנולוגיות ויישומים אפשריים של קליפת עצי אורן המשמשים ביערנות המקומית בדגש על גילוי הקשרים שבין מבנה, חומר ותנועה וחקירת הפוטנציאל של החומר כמקור אלטרנטיבי. סופיה סולדד דוארטה פובלטה (Sofia Soledad Duarte Poblete) הציגה מחקר מעורר השראה שנעשה ב־Politecnico di Milano תחת קבוצת המחקר Made Trans בהובלת פרופ’ ולנטינה רוגנולי (Valentina Rognoli), לפיתוח מתודולוגיות רב־תחומיות לעבודה עם חומרים מקומיים, תרבותיים וברת־קיימא תוך שיתוף פעולה עם יזמים, חוקרי קיימות ומדעני חומרים. בכל המקרים הללו, שיתוף הפעולה בין מעצבות ומעצבים לחוקרים ואנשי מקצוע מתחומים אחרים אינו רק כלי עזר - הוא תנאי מוקדם לפיתוח של פתרונות מקוריים, רגישים להקשר ומבוססי חשיבה מערכתית. מעצבות ומעצבים כמובילי חדשנות בכנס הודגש שוב ושוב שתפקידם של מעצבות ומעצבים בתהליכי מחקר ופיתוח של חומרים הינו רחב ומגוון ואינו מוגבל לערכים אסתטיים בלבד - הם בונים גשרים בין תחומים ויוצרים שפה חומרית חדשה. עקרונות כמו התנסות חומרית פתוחה (Tinkering), הקשבה לחומר, עבודה דרך הידיים וניסוי וטעייה מזוהים כיום עם מחקר עיצובי עכשווי – והם אלה שמקדמים חדשנות מתוך פעולה. ברבים מתהליכי המחקר שהוצגו, ניכר כי המעצבות והמעצבים מילאו גם תפקיד של facilitators - אנשי מקצוע שמגשרים בין שפות דיסציפלינריות שונות ויוצרים שפה חזותית, חומרית ומושגית משותפת. במספר מקרים הוזכר כיצד המחקר העיצובי תרם לגילויים מדעיים מחד, ומאידך לקידום והנגשה של מחקר מדעי בזכות היכולות הייחודיות של המעצבים. עם זאת, עלתה בכנס גם תובנה חשובה: כדי להשתלב באופן אפקטיבי במחקרים בין־תחומיים, על המעצבים לרכוש מיומנויות נוספות שלעתים קרובות אינן חלק מהכשרתם הפורמלית. בין אלה נמנות יכולות תיעוד שיטתיות, כתיבת פרוטוקולים ומדידה כמותית. היעדר כלים אלו עלול לעכב את ההכרה בתרומה של מעצבים, ואף ליצור זלזול לא מודע מצד שותפים מדיסציפלינות אחרות. כדי שמעצבים לא רק ישתלבו אלא ישפיעו, דרוש מהלך שמחזק את היכולת לתקשר את הפעולה והמחשבה העיצובית באופן שהשותפים המדעיים והטכנולוגיים יוכלו להבין, להעריך ולהשתמש בה כמנוף לפיתוח משותף. שיתופי פעולה עם מדענים ומהנדסים כדי לפתח חומרים חדשניים בעלי רלוונטיות סביבתית, טכנולוגית ותרבותית, לא די בגישה עיצובית או בפתרונות שנולדו בסדנת קראפט חד פעמית. הכנס הדגים כיצד שיתופי פעולה עמוקים וארוכי טווח בין מעצבות ומעצבים למדענים, מהנדסים וחוקרי סביבה - מאפשרים פריצות דרך מחקריות, משפרים את תהליכי הפיתוח ותורמים לקידום וחשיפה של הידע המחקרי. כיום, מעצבים לא רק משתלבים בצוותים מולטי־דיסציפלינריים, אלא יוזמים ומכוונים את עבודתם לאזורים שהוגדרו קודם כ״מחוץ לתחום״. הם מביאים ראייה מערכתית, רגישות הקשרית ויכולת לדמיין עתידים חומריים חדשים ובכך מעוררים עניין גם בצד המדעי. לצידם, השותפים לתהליך מהתחום המדעי או ההנדסי - כימאים, ביולוגים, מהנדסי מכונות וחומרים - תורמים ידע מדעי תיאורטי ומעשי שמאפשר לקדם את המחקר מהתנסות לתגליות מדעיות ו/או יישומיות. כפי שהוצג בכנס שיתופי פעולה אלה מתקיימים לעיתים קרובות בזכות מסגרות מחקר בין־לאומיות, בתמיכת מוסדות כמו האיחוד האירופי, מועצות מחקר לאומיות או יוזמות אקדמיות ייעודיות. במקומות שבהם יש תמיכה מוסדית כזו, ניתן לראות כיצד חיבורים בין עיצוב למדע הופכים מניסיוניים לשיטתיים ומובילים לא רק לפרויקטים חדשניים אלא גם לשינוי עומק בתרבות המחקר והפיתוח. גישות סביבתיות ואקולוגיות לעיצוב חומרים הקשר בין תחום החומרים לסוגיות של קיימות הוא קשר מהותי. השימוש בחומרים הוא אחד הגורמים המרכזיים בפגיעת האדם בכדור הארץ, בעקבות תהליכי ההפקה, הייצור, הצריכה והסילוק שלהם. מדובר במעגל שלם שכולל כרייה של משאבים מוגבלים, שימוש באנרגיה ובמים, פליטות מזהמים, תנאי עבודה פוגעניים, שינוע ואריזה, ולבסוף - טיפול סוף חיים בעייתי שכולל עודפי פסולת, זיהום וסיכונים בריאותיים וסביבתיים. לכן מתחזק ומתבהר הצורך במעבר ממבט אנתרופוצנטרי - שבו החומר נתפס ככלי לשירות האדם - למבט שבסיסו בגישות אקולוגיות ואקוצנטריות, כזה הרואה את החומר כחלק ממערכת רחבה של חיים, סביבה, זמן ויחסים הדדיים. בכנס המעבר לגישות הללו הוצג לא רק כתיאוריה מופשטת אלא כפרקטיקה ממשית. יוהאנה ההמאייר־קירטן (Johanna Hehemeyer-Cürten) הציגה פרשנות עיצובית מדויקת לאמירה המיוחסת לג'וליאן וינסנט (Julian Vincent): "בטבע, הצורה זולה והחומר יקר". היא השוותה בין האופן שבו בטבע חומר אחד - למשל צלולוז - מאפשר יצירת אינספור יישומים, צורות, טקסטורות ומבנים, לבין הדרך שבה האדם משתמש באינספור חומרים, המגיעים לעיתים מרחבי העולם, לצורך יישום יחיד כמו סמארטפון. ההשוואה הזו שימשה בסיס לקריאה לחשיבה מחודשת על מערכות ייצור, חיסכון במשאבים, ועל התבונה המובנית בטבע לעומת העודפות שבתעשייה האנושית. ולנטין ברוק (Valentin Brück) הדגים גישה אקוצנטרית לעיצוב חומרים, המבוססת על עיצוב ספקולטיבי ככלי לדמיין ולתכנן עתידים רצויים. הרצאתו סיכמה היטב את הקריאה שחזרה גם אצל דוברות ודוברים אחרים: יש להרחיב את ההגדרה של "משתמשים" - שתכלול לא רק בני אדם, אלא גם צמחים, חיידקים, אדמה ומערכות חיים שלמות – ובכך להניח תשתית לתכנון מערכתי רגיש ומקיים. מנקודת מבטי כחוקרת ומומחית לחדשנות בחומרים, השילוב בין קיימות לחדשנות הוא אינטגרלי: לא ניתן לתכנן עתיד בלי להכניס שיקולים הקשורים במשבר האקלים, מגמות בצמצום משאבים, שינויים רגולטוריים, טכנולוגיים וגאוגרפיים. תכנון שמתעלם מכל אלה עשוי להיראות חדשני, אך בפועל הוא מתכנן עבור עתיד שלא יגיע מכיוון שהוא מתעלם מהמציאות הסביבתית, הכלכלית והחברתית המשתנה. הפוטנציאל בישראל לצד מה שנעשה באירופה, גם בישראל יש תשתית ראשונית לפיתוח חומרים בגישה עיצובית־מקיימת. במסגרת מחקר שערכתי באוניברסיטת תל אביב נמצא כי כ־11% מפרויקטי הגמר בעיצוב תעשייתי שנעשו בשנים האחרונות עסקו בפיתוח חומרים, וכ־50% מהם התמקדו בחומרים סביבתיים. מעבר לנתונים, ניכר כי סטודנטים וסטודנטיות לעיצוב מבטאים סקרנות ורצון להתמודד עם אתגרי הסביבה דרך חומר - אך עושים זאת לרוב בצורה אינטואיטיבית ומתוך רצון ונטייה אישית. דווקא כאן נפתח פתח משמעותי לחדשנות: החיבורים האפשריים בין עיצוב למדעים מדויקים, הנדסה, מדעי הסביבה, קראפט מקומי ותעשייה מסורתית טרם מוצו בישראל. באקדמיה, באקסלרטורים ובמכוני המחקר המקומיים ניתן לבנות תשתית שתביא לקפיצת מדרגה ביוזמות הקיימות ותהווה בסיס של עשייה רחבה, מערכתית ורב־תחומית. יש בישראל כבר היום יוזמות שמבשרות את העתיד הזה: קורסים אקדמיים ראשונים שמתמקדים בחומרים בגישה עיצובית ובין תחומית, סטארטאפים שנולדים מתוך פרויקטי גמר חומריים של מעצבים ושיתופי פעולה נקודתיים בין מעצבים, אדריכלים וחוקרים שמייצרים מתודולוגיות וגילויים מדעיים חדשים. אלו ניצנים של תחום צומח. דווקא כיום, נוכח הצורך המתגבר באיתור מקורות, טכנולוגיות ויישומים אלטרנטיביים בתחום החומרים, מדינה כמו ישראל שעד כה הצליחה לבסס תעשייה שממוקדת רק במגוון מצומצם של חומרים יכולה להשתמש במשאבים הייחודיים שיש לה - מעצבים ומעצבות מעולים, חוקרים סקרנים, תעשייה טכנולוגית מפותחת וה"ראש הישראלי" - כדי להפוך, אם נרצה בכך, למוקד חדש של חדשנות בחומרים בגישה עיצובית, תוך בניית שיתופי פעולה, תשתיות ידע ומסלולי פיתוח חדשים. לסיכום הכנס חידד עבורי את מה שאני מכירה מניסיון אישי: החדשנות בעולם החומרים אינה נוצרת רק דרך טכנולוגיות פורצות דרך, אלא גם במעבדות וסדנאות קטנות, במפגש בין דיסציפלינות, מתוך חקירה סקרנית, עבודת יד וראייה מערכתית. אני פועלת כעצמאית מתוך זיהוי של צורך ממשי: למרות הפוטנציאל האמיתי, בישראל התחום עדיין בחיתוליו. כמי שפועלת בשטח הזה כבר מעל לעשור, חשוב לי לתווך ידע - בין מה שקורה כאן למה שמתרחש בעולם - ולהפך. המטרה שלי היא לחשוף קהלים שונים למגמות חדשות, לחבר בין מעצבים, חוקרים, יזמים ותעשייה, ולבסס תחום שיכול להניב תועלת מקצועית, סביבתית וכלכלית. אני מאמינה שכדי לפעול אחרת, צריך לדעת לחשוב אחרת ולהיחשף לדוגמאות שמציעות כיוונים חדשים זה הצעד הראשון. הכנס הזה היה אחת הדוגמאות, ואני שמחה על ההזדמנות לחלוק את התובנות ממנו. למידע נוסף על IMD - The Institute for Materialdesign and Advanced Material Studies: https://imd-materialdesign.com/ ואם אתם כבר מגיעים לאיזור פרנקפורט: כדאי מאוד לבקר בגן הבוטני Palmengarten ולגלות שם הרבה יותר מ-50 גוונים של ירוק רוצים לגלות עוד על חדשנות בחומרים?   מוזמנות ומוזמנים ליצור קשר  ולקבל מידע על ה הרצאות  ועל שירותי ה ייעוץ  וה מחקר , וגם להירשם לניוזלטר  לקבלת עידכונים תקופתיים על כל הנעשה בתחום.

Near Frankfurt, in a historic building that once housed a traditional porcelain factory, the IMD Materialdesign Designresearch Symposium took place. IMD, the Institute for Materialdesign and Advanced Material Studies, operates as part of HfG Offenbach. At first glance it looks like a small academic conference. In practice, it felt like entering a living research space, full of working hands, where cross-cultural encounters and interdisciplinary dialogue explore the future of materials from a design perspective. I arrived with a clear intention: to listen, to observe, and to understand what is currently happening in the leading academic hubs for material-related design and research in Europe. In the conference, organized by Prof. Dr. Markus Holzbach, Prof. Dr. Tom Bieling, Dr. Ziyu Zhou and Valentin Brück , I found a small, close-knit, welcoming professional community of material designers who work together in a spirit of openness, curiosity, and a desire to expand horizons through cross-disciplinary collaboration. Each comes from a different background and place – Germany, Italy, Colombia and more – a living network of shared practice, knowledge and passion for material design research. IMD: An academic institute inside a working porcelain factory The Höchst Porcelain Manufactory was founded in 1746 and still produces traditional handmade porcelain from local clay. The scale is modest, but the level of craftsmanship is among the highest in Europe. The factory has been operating for centuries, yet in recent years it has been struggling economically. This is the result of shifting tastes, competitive markets, and high production costs that are difficult to align with the demands of contemporary consumers. The presence of IMD inside the factory is no coincidence. Embedding an academic institute in this context is intended to preserve material knowledge, support local industry, and foster collaboration across generations and disciplines. Designers, researchers, and craftspeople work side by side, combining traditional knowledge with contemporary techniques, material research, and experimental tools for developing new materials. The physical setting of the symposium, surrounded by shelves of molds, prototypes, and tools, highlighted the direct connection between material, knowledge, community, and tradition. This is not only a place where materials are designed. It is a place that shapes and maintains culture and know-how. Collaboration between academia and traditional industry The Institute for Materialdesign and Advanced Material Studies (IMD) is a strong example of a direct connection between an academic institution and a traditional manufacturing environment. Similar models are emerging both within and beyond Europe, as part of new approaches to material development. These collaborations unfold at many interfaces: between design and the natural sciences, technology, sociology, and material culture. Designers work with biologists, chemists, mechanical and materials engineers, anthropologists, psychologists, medical professionals, and others. The shared understanding is that meaningful innovation in materials requires a systemic view and sensitivity to cultural and behavioral contexts. This type of collaboration allows for the preservation of unique traditional knowledge, while opening up new possibilities for research and development through cross-disciplinary partnerships and grounded, practice-based work. The symposium presented several initiatives in this spirit. Emma Sicher , for example, shared an interdisciplinary project with microbiology researchers from Humboldt University and Kasetsart University in Thailand. There she learned about local traditional fermentation techniques, which led her to discover that it is possible to grow SCOBY-like material systems from different sources without adding a starter culture. Combining traditional knowledge with design and scientific laboratories opened new research directions and questions that were previously out of reach. In Germany, the Matters of Activity (MoA) cluster at Humboldt University collaborates with the Max Planck Institute of Colloids and Interfaces on cross-disciplinary projects in design, biology, and soft-material chemistry. Johanna Hehemeyer-Cürten presented research into the properties, technologies, and potential applications of pine bark from local forestry. Her work focuses on the relationships between structure, material, and movement and on the potential of bark as an alternative resource. Sofia Soledad Duarte Poblete presented a compelling research project carried out at Politecnico di Milano within the Made Trans research group led by Prof. Valentina Rognoli . The project develops cross-disciplinary methodologies for working with local, culturally grounded, and sustainable materials, in collaboration with entrepreneurs, sustainability researchers, and materials scientists. In all these cases, collaboration between designers and researchers from other fields is not simply a nice-to-have support tool. It is a precondition for developing original, context-aware solutions that are grounded in systemic thinking. Rethinking Materials: Designers as drivers of innovation Throughout the symposium, one idea came up again and again. The role of designers in material research and development is broad and diverse. It is not limited to aesthetics. Designers build bridges between fields and help develop new material languages. Principles such as open-ended material exploration, listening to the material, hands-on practice, and iterative trial and error are now seen as core components of contemporary design research. They are also the practices that drive innovation through doing. In many of the research projects presented, designers took on the role of facilitators. They mediated between different disciplinary languages and helped create shared visual, material, and conceptual frameworks. In several cases, design research contributed to scientific discoveries on the one hand, and on the other to the communication and dissemination of scientific knowledge, thanks to the unique capabilities designers bring to the process. At the same time, an important insight emerged. For designers to integrate effectively into interdisciplinary research, they often need additional skills that are not always included in their formal education. These include systematic documentation, protocol writing, and quantitative measurement. Lacking these tools can slow down recognition of designers’ contributions, and sometimes even lead to unconscious dismissal by partners from other disciplines. If designers are to not only participate but truly influence, there is a need to strengthen their ability to communicate design processes and thinking in ways that scientific and technological partners can understand, appreciate, and use as a springboard for joint development. Working with scientists and engineers To develop innovative materials that are environmentally, technologically, and culturally relevant, design approaches or one-off craft experiments are not enough. The symposium clearly demonstrated how deep, long-term collaborations between designers, scientists, engineers, and environmental researchers can enable research breakthroughs, improve development processes, and help share and leverage scientific knowledge. Today, designers do not only “join” multidisciplinary teams. They actively initiate and orient their work toward domains that were previously considered “out of bounds”. They help rethinking materials by bringing their systemic thinking, contextual sensitivity, and the ability to imagine new material futures, which in turn attract interest from scientific partners. Alongside them, collaborators from scientific and engineering fields – chemists, biologists, mechanical and materials engineers – contribute theoretical and practical knowledge that supports the transition from exploratory work to scientific and applied discoveries. As presented in the symposium, many of these collaborations are made possible by international research frameworks supported by institutions such as the European Union, national research councils, or dedicated academic initiatives. Where institutional support exists, connections between design and science can move from one-off experiments to structured practice, leading not only to innovative projects, but also to deeper shifts in research and development culture. Environmental and ecological approaches to material design The connection between materials and sustainability is fundamental. Material use is one of the main ways in which human activity harms the planet. This happens through extraction, production, consumption, and disposal. It is a full cycle that includes mining finite resources, energy and water use, pollutant emissions, harmful working conditions, transport and packaging, and finally problematic end-of-life scenarios involving waste, pollution, and environmental and health risks. This is why there is growing recognition of the need to move away from an anthropocentric view, in which materials are seen only as tools to serve humans, and toward ecological and ecocentric perspectives. These see materials as part of broader systems of life, environment, time, and mutual relationships. At the symposium, this shift was not presented as an abstract theoretical move, but as concrete practice. Johanna Hehemeyer-Cürten offered a precise design interpretation of a statement attributed to Julian Vincent : “In nature, shape is cheap and material is expensive.” She compared how a single material in nature, such as cellulose, can be the basis for countless applications, forms, textures, and structures, with the way humans use countless materials, often sourced from all over the world, for a single application such as a smartphone. This comparison became a starting point for rethinking production systems, resource efficiency, and the intelligence embedded in natural systems compared with the excesses of human industry. Valentin Brück presented an ecocentric approach to material design that uses speculative design as a tool to imagine and plan desirable futures. His talk encapsulated a call that appeared in other lectures as well: expand the definition of “users” so that it includes not only humans, but also plants, bacteria, soil, and entire ecosystems. Only then can we build a foundation for sensitive, sustainable, systemic planning. From my perspective as a researcher and specialist in material innovation, this integration of sustainability and innovation is inseparable. It is not possible to design for the future without addressing the climate crisis, resource constraints, regulatory shifts, technological change, and geopolitical dynamics. Design that ignores these dimensions may appear innovative on the surface, but in practice it is planning for a future that will never arrive because it disregards the changing environmental, economic, and social realities. The potential in Israel Alongside what is happening in Europe, there is already an emerging foundation in Israel for material development grounded in design and sustainability. In research I conducted at Tel Aviv University, I found that around 11 percent of recent industrial design graduation projects focused on material development, and around half of those centered on environmental materials. Beyond the numbers, it is clear that design students are curious and eager to engage with environmental challenges through materials, though they usually do so intuitively, driven by personal motivation. This is precisely where a major opportunity lies. The potential connections between design and the natural sciences, engineering, environmental studies, local craft, and traditional industry have not yet been fully explored in Israel. Academia, accelerators, and local research institutes can build the infrastructure needed to elevate existing initiatives and create a broader, systemic, cross-disciplinary field of activity. There are already early signs of this future. We see new academic courses focused on materials from a design and interdisciplinary perspective, start-ups emerging from material-focused design graduation projects, and ad hoc collaborations between designers, architects, and researchers that generate new methods and scientific insights. These are the first shoots of a growing field. Given the growing global demand for alternative sources, technologies, and applications in the materials domain, a country like Israel, whose industry to date has focused mainly on a relatively narrow range of materials, can leverage its distinctive assets – excellent designers, curious researchers, a strong technology sector, and the well-known “Israeli mindset” – to become, if it chooses, a new hub for design-led material innovation. This would require building collaborations, knowledge infrastructures, and new development pathways. In conclusion The symposium sharpened something I recognize from my own practice. Innovation in the world of materials does not arise only from breakthrough technologies. It is also born in small labs and workshops, at the meeting points between disciplines, through curious investigation, hands-on work, and systemic thinking. I operate as an independent professional because I see a real need. Despite the genuine potential, the field in Israel is still in its early stages. Having worked in this space for more than a decade, I see it as important to translate and connect knowledge, between what is happening here and what is happening elsewhere in the world, and the other way around. My aim is to expose different audiences to emerging trends, connect designers, researchers, entrepreneurs, and industry partners, and help build a field that can generate professional, environmental, and economic value. I believe that in order to act differently, we first need to think differently, and to encounter examples that point us toward new directions. That is the first step. For me, this symposium was one such example, and I am glad to share some of the insights that came out of it. For more information about IMD – The Institute for Materialdesign and Advanced Material Studies: https://imd-materialdesign.com/](https://imd-materialdesign.com/ And if you are already in the Frankfurt area, I highly recommend visiting the Palmengarten botanical garden and discovering far more than fifty shades of green.

Materials are no longer passive components in the design process. In recent years, more and more professionals have begun to recognize the central role that materials play in shaping not only the appearance of an object, product, or structure, but also its function, durability, and sustainability. As someone who works at the intersection of materials, design, science, and technology, I see firsthand how innovative materials turn ideas into physical reality. No less importantly, I see how the right material choice influences users, residents, and even the long-term success of a brand or manufacturer. I also know that busy designers don’t always have the time or the expertise to dive deep into material research. That’s where people like me come in; we live and breathe the world of materials every day. If you’re not yet sure how material innovation can elevate your work, I’ve gathered here several key insights about how materials shape design thinking and practice, along with practical tools for those who want to design differently and create meaningful value, and a glance into the future of materials in the design world. Although this article is directed mainly at designers, it is equally relevant to adjacent fields such as architecture and engineering, and to anyone who simply loves materials and making. The role of materials in the design process Material innovation deals with the interplay between materials, people, and applications. It also helps redefine what “smart design” means today. This perspective opens the door to discovering novel properties, textures, and capabilities that allow designers to expand both their creative and practical boundaries. At the same time, rapid advancements in material science provide access to resources and tools that were not available before. The range of options is broader than ever. This is evident, for example, in emerging technologies that enable the integration of ultra-light, high-strength composite materials in new types of architectural structures; or in the use of smart materials that respond to environmental conditions in real time, now making their way even into consumer products, such as the puncture-proof bicycle tires developed with NASA. But for me, the most meaningful shift is happening in innovative, alternative, and advanced materials designed to address environmental challenges. We’re seeing increasing use of biodegradable polymers, recycled components, and renewable materials integrated into design processes to reduce environmental impact without compromising quality or aesthetics. Looking toward the future, the environmental and economic rationale is clear, backed by evolving regulations. Professionals who are not yet incorporating environmental criteria into their work are, in many cases, not truly engaging with innovation, nor preparing for what lies ahead. All of this opens space for systemic material thinking, where creativity, performance, and responsibility reinforce rather than contradict one another. Biomason's sustainable concrete bricks are made using bacteria as a binder instead of Portland cement. Source: Biomason.com What is material innovation? Material innovation is not merely the discovery of a new material. It is a strategic approach to understanding how materials support design goals, user experience, and environmental considerations. It is inherently interdisciplinary, inviting designers, engineers, chemists, and manufacturers to collaborate and bridge the gap between vision and execution. At its core, material innovation includes: Upgrading existing materials through technology and design thinking Developing entirely new materials tailored to specific needs or resources Selecting materials early in the development process, not only during production Balancing technical performance with quality, feel, and value To truly understand material innovation, one must adopt an experimental mindset and begin asking questions such as: Is there a material that could significantly improve the product or structure I’m working on? What problem could a material solve, and what new value might it create? And how does its integration align with broader goals such as sustainability or stakeholder trust? Bomber jacket by Vollebak made from a metal-infused textile by SHILDTEX, designed to block magnetic signals and offer antibacterial protection. This textile was also used on NASA’s Curiosity Rover during its Mars mission. Credit: Vollebak, Shiledtex. Photo: Sun Lee. Applications of Cutting-Edge Materials in Design The impact of innovative materials is already visible across many design disciplines, from product design and fashion to architecture and urban planning. Here are several examples, some experimental and some already widely adopted: Architecture and interior design Self-healing concrete reduces maintenance needs and extends the lifespan of structures. Materials like aerogel provide exceptional thermal insulation at minimal thickness, enabling energy-efficient buildings with reduced reliance on mechanical systems. Recycled materials introduce new sensory and visual qualities into spaces while meeting environmental standards. Advanced antimicrobial materials are now common in public and healthcare environments, without compromising aesthetics. Product and furniture design A growing number of designers incorporate bioplastics and alternative materials to reduce carbon footprints and plan for end-of-life scenarios. Smart textiles containing sensors enable responsive garments or health-monitoring wearables. Lightweight alloys and carbon fiber composites create strong yet sculptural furniture that is also easy to transport. Additive manufacturing expands what is possible across a wide range of materials, accelerating prototyping and enabling customized solutions. Sustainability, regulation, and circular economy Design that accounts for the full lifecycle of a product or structure must include considerations of disassembly, reuse, and recyclability. This aligns with sustainability and ESG goals that many companies must meet today. A deep understanding of materials and of their social and environmental implications across the supply chain is essential for meeting these requirements. These examples show that material innovation is not only about cutting edge materials or novelty, it is about developing solutions grounded in strategy that considers the realities of the world, using a long-term perspective. In many cases, the journey from idea to implementation can take years. Pavilion inspired by beetle wings and Victorian greenhouses, made from woven glass and carbon fibers using a custom robotic weaving process. Designed by: Achim Menges, Moritz Dörstelmann, Jan Knippers, and Thomas Auer. How to integrate material innovation into a design strategy To unlock the full potential of materials, they must be approached strategically. Key steps include: Research and discovery: understanding the market, trends, regulation, and relevant case studies Cross-functional integration: ensuring alignment across design, manufacturing, distribution, and end-of-life planning Prototyping and testing: identifying challenges and opportunities early Environmental assessment: evaluating impacts across the entire lifecycle User-centered design: considering feel, comfort, desirability, durability, and maintenance Applying these steps yields products, services, and environments that are not only innovative but durable, environmentally informed, and relevant over time. Looking Ahead: The Future of Material Innovation in Design As noted earlier, the trajectory is clear: we will see increasing adoption of smart and sustainable materials. This will not happen overnight, but the shift is significant. Meanwhile, advances in nanotechnology, biotechnology, and digital fabrication will broaden the landscape of possible materials available to designers. At the same time, there is a growing movement toward the revival of traditional materials and craft-based techniques reimagined in sophisticated contemporary forms. This is especially visible in sectors like luxury and lifestyle, where aesthetics, storytelling, and material heritage hold immense value. Other emerging trends include: Biofabrication: designers are joining research teams to develop cell-based or organism-based materials that are renewable and biodegradable Smart and adaptive materials: responsive to temperature, light, or movement; already in early commercial deployment Digital and physical material libraries: enabling simulation-based selection of materials according to performance, cost, tactility, and behavior Local production: a strategic interest in local raw materials and manufacturing ecosystems, promoting resilience, authenticity, and reduced environmental impact In closing Alongside the desire for novelty, material innovation requires openness to experimentation and a commitment to integrating material thinking into the design worldview itself. We are in an exciting moment, where interdisciplinary collaboration is becoming more common, and proving that it can shape not only individual products but the very ways in which we think and create. Material innovation elevates materials from a default choice to full partners in the design process. It challenges and encourages us to think differently, act responsibly, and design with intention. When we understand the full potential of materials and integrate them thoughtfully into our workflows, we can create a future where design is not only beautiful or efficient, but truly sustainable, market-relevant, and inspiring. Leading fashion designer Stella McCartney teamed up with Israeli startup Balena to create an ultra-sustainable sneaker using Bleana's compostable, recyclable, bio-based alternative to plastic as the sole material. This sneaker was was named one of Time Magazine’s "Best Inventions of 2025" (October 2025 update). Credit: Stella McCartney, Balena

חומרים הם כבר מזמן לא רק רכיבים פסיביים בתהליך העיצוב. נראה כי בשנים האחרונות יותר ויותר אנשי ונשות מקצוע לומדים להכיר בחשיבות של בחירת חומרים בתהליכי יצירה וייצור, ומבינים שחומרים משפיעים עמוקות לא רק על המראה, אלא גם על הפונקציונליות, העמידות והקיימות של כל אובייקט, מוצר או מבנה. בתור מי שמחברת בין חומרים, עיצוב, מדע וטכנולוגיה, אני רואה כיצד חומרים חדשניים יכולים להפוך רעיונות למציאות פיזית, ולא פחות חשוב מכך, איך בחירת חומרים נכונה משפיעה על המשתמשים, הדיירים, וכמובן גם על ההצלחה של המותג או החברה המייצרת. אני יודעת גם שלמעצבות ומעצבים עסוקים לא תמיד יש מספיק זמן או יכולות לצלול לעומק לטובת מחקר ובחירה של חומרים. בשביל זה יש אנשים כמוני, שחיים את עולם החומרים יום-יום. אם עדיין לא ברור לכם איך חדשנות בחומרים יכולה לתרום לעשייה שלכם, ריכזתי כאן כמה תובנות על איך חומרים תורמים לחשיבה ולעשייה עיצובית, וגם כלים בסיסיים למי שרוצה לפעול אחרת וליצור ערך משמעותי, ומבט על עתיד החומרים בעולם העיצוב. הכתבה הזאת פונה בעיקר למעצבות ומעצבים, אבל יכולה להיות רלוונטית לעוסקים בתחומים משיקים, דוגמת אדריכלות והנדסה על שלל גווניהן, ולכל אלה שפשוט אוהבים חומרים ועשייה. תפקיד החומרים בתהליכי עיצוב גישת החדשנות בחומרים (גם חדשנות חומרית, Material Innovation) עוסקת ביחסי הגומלין שבין חומרים, אנשים ויישומים. היא גם עוזרת להגדיר מחדש מה זה "עיצוב חכם" בעידן הנוכחי. המבט החדש שהגישה מציעה על חומרים מוביל לגילוי של תכונות, מרקמים ויכולות חדשות שמאפשרות למעצבות ומעצבים לפרוץ את הגבולות היצירתיים והמעשיים שלהם. במקביל, השינויים המהירים בתחום החומרים מאפשרים כיום גישה למשאבים ויכולות שלא היו זמינים בעבר, כך שההיצע גדול מאי פעם. זה קורה למשל, בזכות טכנולוגיות חדשות שמאפשרות להטמיע חומרים מרוכבים קלים וחזקים במיוחד במבנים אדריכליים מסוגים חדשים, או יישום של חומרים חכמים המגיבים לתנאים סביבתיים ומשנים את התנהגותם בזמן אמת גם במוצרים שמיועדים לקהל הרחב, דוגמת צמיגי האופניים שלא מתפנצ'רים שפותחו עם נאסא. אבל לטעמי האספקט המרגש והחשוב ביותר בתקופה הנוכחית, נמצא בחומרים החדשניים, האלטרנטיביים והמתקדמים שמיועדים להתגברות על אתגרים סביבתיים; אנחנו רואים יותר ויותר פולימרים מתכלים, רכיבים ממוחזרים וחומרים ממקורות מתחדשים משתלבים בתהליכי עיצוב על מנת לצמצם נזקים והשפעות סביבתיות, מבלי לוותר על איכות או אסתטיקה. כשמסתכלים על העתיד ברור כי יש למגמה הזאת הצדקה סביבתית וכלכלית שמגובה ברגולציה המתפתחת. נראה שמי שלא מכניס היום שיקולים סביבתיים לעבודתו, ככל הנראה לא באמת עוסק בחדשנות או מכין את עצמו לעתיד. כל אלה פותחים מרחב חדש לחשיבה חומרית מערכתית, שבה יצירתיות, תפקודיות ואחריות אינן סותרות זו את זו, אלא מזינות זו את זו. לבנים אקולוגיות של חברת Biomason. במקום מלט פורטלנד, החברה משתמשת בבקטריות כגורם מקשר. מקור: biomason.com מהי בעצם חדשנות בחומרים? חדשנות בחומרים אינה רק גילוי של חומר חדש. מדובר בגישה אסטרטגית להבנה של האופן שבו חומרים פוגשים מטרות עיצוב, חוויית משתמש ושיקולים סביבתיים. זוהי גישה בין-תחומית במהותה שמזמינה מעצבים, מהנדסים, כימאים ויצרנים לעבוד יחד, ולחבר בין חזון לביצוע. בבסיסה, חדשנות בחומרים כוללת: שדרוג של חומרים קיימים באמצעות טכנולוגיה וחשיבה עיצובית פיתוח חומרים חדשים לגמרי בהתאם לצרכים או משאבים ייחודיים בחירת חומרים בתחילת תהליכי הפיתוח, לא רק בשלבי הייצור חתירה לאיזון בין ביצועים טכניים, איכות, תחושה וערך כדי להבין באמת מהי חדשנות בחומרים יש לאמץ חשיבה ניסיונית ולהתחיל לשאול שאלות כמו: האם קיים חומר שיכול לשפר מהותית את המוצר או המבנה שאני עובד/ת עליו? מהי הבעיה שהחומר יכול לפתור ואיזה ערך חדש הוא יכול לייצר? ואיך ההטמעה שלו משתלבת עם יעדים רחבים יותר כמו קיימות או אמון משקיעים ולקוחות? ג'קט 'בומבר' של חברת Vollebak עשוי טקסטיל משולב מתכת שפותח על ידי SHILDTEX שחוסם אותות אלקטרוניים ובעל תכונות אנטיבקטריאליות. אותו טקסטיל שימש גם את רכב החלל Curiosity של נאס"א במשימת המאדים. קרדיט: Vollebak, Shieldtex. צילום: Sun Lee. יישומים עכשוויים בעולמות העיצוב ההשפעה של חומרים חדשניים כבר ניכרת בתחומי עיצוב רבים – ממוצר ואופנה ועד לארכיטקטורה ותכנון ערים. הנה כמה דוגמאות שממחישות זאת, חלקן ניסיוניות וחלקן כבר בשימוש רחב: אדריכלות ועיצוב פנים בטון שמתקן את עצמו מפחית את הצורך בתחזוקה ומאריך את חיי המבנים או התשתיות המשתמשות בו. חומרים כמו אירוג'ל מאפשרים בידוד תרמי משמעותי בעובי דק במיוחד, מה שמאפשר תכנון של מבנים יעילים אנרגטית ומצמצם את הצורך במיזוג. שימוש בחומרים ממוחזרים מאפשר הוספה של חוויה חושית-ויזואלית חדשה במבנים וחללים, תוך עמידה בדרישות של תקנים סביבתיים. חומרים אנטי־בקטריאליים מתקדמים משולבים כיום בעיצוב מרחבים ציבוריים ובריאותיים, מבלי לפגוע באסתטיקה. עיצוב מוצרים ורהיטים יותר ויותר מעצבים משלבים סוגים שונים של ביופלסטיק וחומרים אלטרנטיביים על מנת להפחית את טביעת הרגל הפחמנית של המוצרים והמערכות שהם מפתחים ולתכנן את תום השימוש בהם. לצד זאת, טקסטילים חכמים שמכילים חיישנים מאפשרים ליצור ביגוד שמגיב לסביבה או כזה שמנטר את בריאות הלובשים. סגסוגות קלות וסיבי פחמן יוצרים רהיטים חזקים ונוחים שיכולים להיות פיסוליים וגם קלים מאוד לשינוע. הטכנולוגיה של הדפסת תלת ממד מאפשרת יישומים חדשים לגמרי במגוון רחב של חומרים, מזרזת תהליכי פיתוח ומאפשרת התאמה אישית של פתרונות ועוד. קיימות, רגולציה וכלכלה מעגלית עשייה עיצובית שמתחשבת במחזור החיים של המבנה או המוצר, כוללת תכנון של יכולות הפירוק והמיחזור של החומרים שממנו הוא עשוי. היא תומכת במטרות הקיימות וה-ESG של חברות וארגונים שפועלים בזירה הבינלאומית והפכה כבר לסטנדרט בתחומים ומדינות רבות. לכן, הבנה ותכנון מעמיקים של חומרים ושל התהליכים הקשורים בהם, דוגמת השפעות חברתיות וסביבתיות לאורך כל שרשרת האספקה, התאמות של תהליכי הייצור ואף של האריזה ושל שלבי סוף השימוש במוצר הם הכרח על מנת לעמוד בדרישות השונות, ונדרשת היכרות מעמיקה עם התחום והשקעת משאבים לטובת כך. דוגמאות אלה ממחישות כי חדשנות בחומרים אינה עוסקת רק בחידוש גרידא; היא כרוכה בפיתוח פתרונות המתייחסים לצרכים ולמגבלות של העולם האמיתי מתוך ראייה אסטרטגית ועתידית, והבנה שבמקרים מסוימים יעבור זמן רב משלב הרעיון ועד ליישום. מבנה פביליון בהשראת כנפי חיפושיות וחממות ויקטוריאניות אשר הוצג במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון. המבנה עשוי סיבי זכוכית ופחמן בשזירה רובוטית ייחודית. עיצוב: Achim Menges, Moritz Dörstelmann, Jan Knippers, Thomas Auer. איך לשלב חדשנות בחומרים באסטרטגיה העיצובית? כדי לממש את הפוטנציאל, חשוב להסתכל על חומרים כחלק ממסגרת אסטרטגית. אלה השלבים המרכזיים: חקירה וגילוי של חומרים: היכרות עם השוק, עם מגמות ורגולציה, חקירה מקצועית ולמידה ממקרי מבחן תכנון הטמעה בכל התחומים: לוודא שהחומרים מותאמים גם לעיצוב וגם לייצור, להפצה ולתום השימוש אב-טיפוס וניסוי: בדיקות מוקדמות של ההתנהגות בפועל על מנת לגלות בעיות או הזדמנויות שצצות בחינה סביבתית: להעריך את השפעת החומרים לאורך כל שרשרת האספקה ומחזור החיים עיצוב ממוקד משתמשים: להתחשב בתחושה, נוחות, נחשקות, עמידות וכן תפעול ותחזוקה לאורך זמן יישום של צעדים אלה יכול להניב מוצרים, שירותים וסביבות שהם לא רק חדשניים אלא גם עמידים, מתחשבים בסביבה, ורלוונטיים לאורך זמן. מה צופן העתיד לחומרים בעולמות העיצוב? כפי שהזכרתי בהתחלה, הכיוון ברור: אנחנו נראה גידול משמעותי בבחירה והטמעה של חומרים חכמים וברי קיימא. זה לא יקרה בין לילה, אבל מדובר במגמות משמעותיות. בנוסף, חידושים בתחומי הננו-טכנולוגיה, הביוטכנולוגיה והייצור הדיגיטלי ירחיבו את האפשרויות מבחינת סוגי ומגוון החומרים הזמינים לשימושם של מעצבים. לצד אלה, קיימת מגמה משמעותית של "החייאה" (Revival), או חזרה מתוחכמת, לחומרים וטכניקות חומריות מסורתיות, אשר מתבטאת בעיקר בשווקים מסוימים כגון יוקרה ופנאי בהם קיימת חשיבות גבוהה מאוד לאסתטיקה, ערך מוסף וסטוריטלינג שמגולמים בחומרים וטכניקות מהסוג הזה. מגמות בולטות נוספות: ייצור ביולוגי (Biofabrication): יותר ויותר מעצבים פונים לשימוש בחומרים ביולוגיים ואף משתלבים במחקר העוסק בפיתוח חומרים מבוססי תאים או אורגניזמים ליצירת חומרי גלם מתכלים ומתחדשים חומרים חכמים ואדפטיביים: חומרים המגיבים לשינויים בתנאי הסביבה דוגמת טמפרטורה, אור, תנועה ממשיכים לעורר עניין רב בעולמות המחקר והפיתוח. קיימים ניצני הטמעה מסחריים, מחכים לפריצה ספריות דיגיטליות וגם פיסיות של חומרים: המאפשרות יצירת הדמיות ובחירה של חומרים לפי ביצועים ומדדים נדרשים, החל מעלויות דרך ביצועים ועד לתחושות טקטיליות והתנהגות בתנאים שונים ייצור מקומי: עלייה בהתעניינות בשימוש בחומרי גלם ומערכי ייצור מקומיים כמהלך אסטרטגי לחיזוק הכלכלה והחוסן המקומיים, לצד חיזוק האותנטיות של התוצר העיצובי לסיכום לצד הרצון לחידוש, נדרשת גם פתיחות לניסוי וטעייה ומוכנות להטמעה עמוקה של גישה שנותנת לחומרים מקום של כבוד בתוך תפיסת העיצוב עצמה. אנו נמצאים בתקופה מרגשת מבחינה זו, בה החיבורים הבין תחומיים הופכים ליותר ויותר נפוצים וכבר מוכחים כיצד הם יכולים לשנות לא רק מוצר כזה או אחר, אלא גם את הדרך שבה אנו פועלים וחושבים. חדשנות בחומרים הופכת את החומרים מברירת מחדל לשותפים מלאים בתהליך העיצוב. זוהי דרך שמאתגרת ומעודדת אותנו לחשוב אחרת, לפעול באחריות, ולעצב מתוך כוונה.  כאשר מבינים את הפוטנציאל המלא שקיים בחומרים ומשלבים אותם בצורה מושכלת בתהליכי העבודה, ניתן ליצור עתיד שבו העיצוב הוא לא רק יפה או יעיל – אלא גם מותאם לשוק, בר-קיימא, ומעורר השראה. המעצבת סטלה מקרטני חברה לסטארטאפ הישראלי Balena, ויחד יצרו את "הסניקרס הכי מקיימות עד כה", עם סוליה שעשויה מהחומר הביולוגי המתכלה והניתן למיחזור שפותח על ידי Balena. הנעל נכנסה לרשימת "ההמצאות הטובות של 2025" של מגזין TIME (עדכון אוקטובר 2025). קרדיט: Stella McCartney, Balena. רוצים לגלות עוד על חדשנות בחומרים?   מוזמנות ומוזמנים ליצור קשר  ולקבל מידע על ה הרצאות  ועל שירותי ה ייעוץ  וה מחקר , וגם להירשם לניוזלטר  לקבלת עידכונים תקופתיים על כל הנעשה בתחום.

In the world of materials, the field of textiles stands at a fascinating intersection of material, culture, and innovation. On one hand, textiles are an intimate and everyday material, one of the first developed by humankind, embodying countless rich traditions and cultures. On the other hand, the technologies and techniques of the textile world deeply integrate material properties with design and computational processes, reminiscent of, and even forming a basis for, modern computers. In the current era, textiles are used in the most advanced industries and applications, from sports shoes and architecture to the aerospace industry. But at the base of it all are fibers and threads, fabrics and structures. These days, two important and fascinating exhibitions are being presented, focusing on central chapters in the history of textiles in modern Israel: the exhibition dedicated to the legacy of Ruth Dayan at the Beit Ha'am (Community House) in Moshav Nahalal (closing: May 10, 2025, details here ) and the cluster of contemporary exhibitions at the Herzliya Museum of Contemporary Art (closing: June 28, 2025, details here ). Visiting these exhibitions invites a journey of exploration following the story of textiles in Israel – from a central branch in shaping its young identity to contemporary expressions of innovation and creativity, revealing the great richness and beauty inherent in the field. No less important for those involved in the field, Tel Aviv Culture De Vinci recently opened a textile lab and published an open call for an artist residency in the field, and the Department of Textile Design at Shenkar is celebrating its 55th anniversary with a conference to be held on May 6, 2025, alongside a sale-exhibition of works by the department's alumni throughout the generations. Details further in the article. Ruth Dayan in Nahalal: Pioneer of Israeli Textiles " Melékhet Machashávet " (Artful Work/Skillful Craft) - the exhibition about the founder of "Maskit," Ruth Dayan, presented in Nahalal, is much more than a historical display. It is a contemporary dialogue with the world of a woman who charted a significant vision for the development of the textile field in Israel. Dayan's vision focused on integrating craft techniques and traditions, reflecting the diverse cultures comprising the local society, to create a new Israeli identity and language. The exhibition presents traditional and contemporary textile works by creators (male and female), as well as several works in wood, glass, and ceramics, all speaking a language that is both local and universal. The works interestingly and movingly combine aesthetics and the creators' personal expression, displaying impressive material and technological richness. The exhibition also includes a section dedicated to Dayan herself and her work at "Maskit" , and it spans two floors of the building. The unique venue of the exhibition, the Beit Ha'am of Moshav Nahalal designed by architect Richard Kaufmann and built in 1930, enriches the visitor experience and deepens the understanding of the connection between Ruth Dayan's vision, the materials and techniques used at "Maskit," and the geographic-cultural context of the period. Herzliya Museum: A Broad Canvas of Local Textiles The Herzliya Museum of Contemporary Art is currently presenting a cluster of exhibitions examining the local textile world from various angles. The exhibitions feature works by established and contemporary artists and designers who delve into the material, traditional techniques, and the innovative potential inherent within it. The exhibition "Textile–Art–Textile: Perspectives on Then and Now" lays out a broad canvas of local activity in the textile field, connecting independent creators who operated, and some still operate, at the seam between artistic and industrial creation, among them Naora Warshavsky, who was the chief textile designer at "Maskit." It is particularly interesting to observe the exhibits that include sketches and work plans, allowing a glimpse into the computational aspect present in textiles. One can trace the line of thought connecting the plan, the material, the machine, and the technique through to the final product, thereby understanding the value of knowledge acquired through experience and handwork. The exhibition "Ziona Shimshi: Fabric Patterns in Her Handwriting" presents the creator's unique style as expressed in silk prints of geometric-organic shapes in rich colors on fabrics that covered, wrapped, and decorated many homes in Israel. Moving items previously known as curtains, lampshades, or wall decorations to the museum walls allows for a renewed observation of the colorful compositions and a focus on the details produced by the technique. The exhibition "Structura: Weaving in Israel, from Functionalism to Fiber Art" presents large-scale works demonstrating how creative-artistic thinking can stretch boundaries and enrich a limited system of materials and techniques. Moving to the exhibition "Fatma Abu Rumi: Close to Herself" momentarily creates a sense of contrast, from physical textiles to images of textiles in painting. This is the only exhibition in the cluster dealing with the connection between textiles and the human experience, through the creator's personal-cultural interpretation. The connection between the exhibitions enhances the emotional impact of her works, which can be jarring. The exhibitions "Eternal Spring: Mambush Carpet Weaving Workshop, Ein Hod" and "Gur Inbar: Thread from Material" open and close the cluster, offering a thought-provoking dialogue between the recent history of creation and the textile industry that flourished and faded in Israel, and the work of one of the contemporary designers active in the field. Towards the end of the visit to the Herzliya Museum, one encounters the visiting project "Ba'ari Plot," pots with living plants surrounded by sooty roof tile fragments collected from the kibbutz, telling the stories of families from Kibbutz Ba'ari through the homes that remained after October 7th. The plot, the tiles, and the textiles all tell a story of life, home, and hope for renewed growth. Learn & Create: Textile Open Call and Conference As part of the cultural and artistic activities of the Tel Aviv-Yafo Municipality, Tel Aviv Culture De Vinci opened a textile lab a few months ago and now offers a unique opportunity for a three-month research-material based artist residency in the summer of 2025. This is an invitation to create, research, and present your work in a supportive and respected cultural center. If textiles are part of your practice, it is recommended to check the details of the call and apply here (application deadline: May 6, 2025). Concurrently, the Department of Textile Design at Shenkar, which next week marks 55 years of existence with a professional conference , continues to be an important center for study and creation in the field, nurturing a new generation of successful designers and creators. The conference also marks the opening of the exhibition " Bad Bevad " (Fabric by Fabric / Simultaneously), which will be displayed from May 5-7, 2025, bringing together about 100 works by alumni, both veteran and young, of the department. Among the various media in the exhibition, one can see works using techniques of digital printing, hand embroidery, quilting and embroidery, printing on various types of fabrics, Tibetan wool tufting, wool knitting, Jacquard knitting, woven wax threads on a brass frame, and much more. The works presented in the exhibition are original textile creations offered for sale by the designers and artists. 40% of the proceeds from the sale of works from the exhibition will be donated to support rehabilitation and recovery centers in health institutions through activities involving textiles, led by the Department of Textile Design at Shenkar, and 60% of the proceeds will go to the creators. The Journey of Textiles in Israel: From Proud Roots to Renewed Growth The exhibitions in Nahalal and Herzliya tell the story of the development of the textile field in Israel, connecting the manufacturing industry, artistic creation, culture, and identity. In its early decades, the local textile industry was an economic and cultural pillar and a source of pride, bringing together diverse textile traditions with a local vision. Companies like "Maskit" and "Ata" are testimony to this success. Despite the changes that have occurred over the years, the spirit of Israeli textiles is still alive. Companies like Tefron, Nilit, and Delta continue to innovate in the field of advanced textiles, and despite the difficulties , hundreds of sewing workshops and textile studios also operate in Israel, producing everything from unique fashion items and exceptional one-of-a-kind textile pieces, through tallitot (prayer shawls), to military and tactical clothing and equipment in medium and large series. In a world becoming increasingly digital and detached from the physical senses, the importance of textiles and tactile intelligence is only growing. Textiles have always held a strong connection to culture and the human experience. The touch, texture, and feel of fabric evoke rich sensory experiences and connect us to physical reality. It is no coincidence that there is a fascinating historical link between the first weaving looms and the development of computers – both are based on principles of code and patterns. Perhaps it is no accident that precisely at this time, when we are experiencing a crisis and reprocessing questions of Israeli identity, many exhibitions focusing on local textiles are emerging. They remind us of the material and cultural richness inherent in Israeli weaving throughout the generations and invite us to reflect on its future.

בעולם החומרים, תחום הטקסטיל ניצב בנקודת מפגש מרתקת בין חומר, תרבות וחדשנות. מחד, טקסטיל הוא חומר אינטימי ויומיומי, אחד החומרים הראשונים שפותחו על ידי האדם, הטומן בחובו אינספור מסורות ותרבויות עשירות. מאידך, הטכנולוגיות והטכניקות של עולם הטקסטיל משלבות באופן עמוק בין תכונות חומריות לתכנון ולתהליכים חישוביים, שאף היוו בסיס לקוד הבינארי ולמחשוב המודרני. בעידן הנוכחי, טקסטיל משמש בתעשיות וביישומים המתקדמים ביותר, מנעלי ספורט ואדריכלות ועד לתעשיית החלל. אך בבסיס הכל עומדים סיבים וחוטים, יריעות ומבנים. בימים אלה מוצגות שתי תערוכות חשובות ומרתקות המתמקדות בפרקים מרכזיים בתולדות הטקסטיל בישראל המודרנית: התערוכה המוקדשת למורשתה של רות דיין בבית העם במושב נהלל (נעילה: 10.5.25, פרטים כאן ) ומקבץ התערוכות העכשווי במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית (נעילה: 28.6.25, פרטים כאן ). הביקור בתערוכות אלה מזמין למסע חקר בעקבות סיפורו של הטקסטיל בישראל - מענף מרכזי בעיצוב זהותה הצעירה ועד לביטויים עכשוויים של חדשנות ויצירתיות, וחושף את העושר והיופי הרב שטמון בתחום. לא פחות חשוב לעוסקות ולעוסקים בתחום, ת"א תרבות דה וינצ'י פתח לאחרונה מעבדת טקסטיל ופרסם קול קורא לשהות אמן בתחום, והמחלקה לעיצוב טקסטיל חוגגת 55 שנים להיווסדה ב כנס שיתקיים ב-6.5.25 ולצידו תערוכת מכירה של עבודות של בוגרות ובוגרי המחלקה לדורותיה. פרטים בהמשך הכתבה. הוקרה לרות דיין בנהלל: חלוצת הטקסטיל הישראלי " מְלֶ֥אכֶת מַחֲשָֽׁבֶת " - תערוכת ההוקרה למייסדת "משכית", רות דיין, אינה תצוגה היסטורית אלא דיאלוג עכשווי עם עולמה של האישה שהתוותה חלק משמעותי בפעילות בתחום הטקסטיל בארץ, אז וגם עכשיו. החזון של דיין התמקד בשילוב בין טכניקות ומסורות קראפט, המשקפות את מגוון התרבויות המרכיבות את החברה המקומית, ליצירת זהות ושפה ישראלית חדשה. התערוכה מציגה עבודות טקסטיל מסורתיות ועכשוויות של יוצרות ויוצרים, וכן מספר עבודות עץ, אבן וקרמיקה, שכולן דוברות שפה מקומית ואוניברסלית כאחד. העבודות משלבות באופן מעניין ומרגש בין האסתטיקה והעולם האישי של היוצרים, ומציגות עושר חומרי וטכנולוגי מרשים. בתערוכה מוצג גם חלק המוקדש לדיין עצמה ול פעילותה ב"משכית" , והיא פרוסה על פני שתי קומות המבנה. האכסניה הייחודית של התערוכה, בית העם של מושב נהלל שתכנן האדריכל ריכרד קאופמן ונבנה בשנת 1930, מעשירה את חווית הביקור ומעמיקה את ההבנה לגבי הקשר בין חזונה של רות דיין, החומרים והטכניקות ששימשו ב"משכית" וההקשר הגיאוגרפי-תרבותי של העשייה. אוצרת התערוכה: הדר מקובר מרום. מוזיאון הרצליה: יריעה רחבה של טקסטיל מקומי מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית מציג בימים אלה מקבץ תערוכות הבוחנות את עולם הטקסטיל המקומי מזוויות שונות. התערוכות מציגות עבודות של אמנים ומעצבים ותיקים ועכשוויים, המעמיקים בחומר, בטכניקות המסורתיות ובפוטנציאל החדשני הגלום בו. תחת הכותרת "טקסטיל–אמנות–טקסטיל: מבטים על אז ועכשיו" מקבץ התערוכות פורש יריעה רחבה של העשייה המקומית בתחום הטקסטיל, ומחבר בין יוצרות ויוצרים עצמאיים שפעלו וחלקם עדיין פועלים בתפר שבין יצירה אמנותית לתעשייתית, ביניהם גם נאורה ורשבסקי, שהייתה מעצבת הטקסטיל הראשית בחברת "משכית". מעניין במיוחד להתבונן במוצגים הכוללים סקיצות ותוכניות עבודה, המאפשרים הצצה לפן החישובי הקיים בטקסטיל. מוצגים אלה מאפשרים להתחקות אחר קו המחשבה המחבר בין התוכנית, החומר, המכונה והטכניקה ועד לתוצר הסופי, ובכך להבין את הערך של ידע הנרכש מתוך ניסיון ועבודת ידיים. התערוכה "ציונה שמשי: דפוסי בדים בכתב ידה" (אוצרת: יובל עציוני) מציגה את סגנונה הייחודי של היוצרת, כפי שהוא מתבטא בהדפסי משי של צורות גיאומטריות-אורגניות בצבעוניות עשירה על אריגים שכיסו, עטפו וקישטו מוסדות ובתים רבים בישראל. העברתם של מוצרים שהיו מוכרים בעבר כווילונות, אהילים או מפות אל קירות המוזיאון מאפשרת התבוננות מחודשת בקומפוזיציות הצבעוניות והתמקדות בפרטים שהטכניקה מייצרת. התערוכה "סטרוקטורה: אריגה בישראל, מפונקציונליזם לאומנות סיבים" (אוצרת: ד"ר נגה ברנשטיין, עוזרת לאוצרת: איה ערמוני) מציגה עבודות בקנה מידה גדול המדגימות כיצד חשיבה יצירתית-אומנותית יכולה למתוח את הגבולות ולהעשיר מערכת מצומצמת של חומרים וטכניקות. המעבר לתערוכה "פאטמה אבו רומי: קרובה אצל עצמה" (אוצרת: פרופ' יעל גילעת) יוצר לרגע תחושת ניגוד, מטקסטיל פיזי לדימויים של טקסטיל בציור. זוהי התערוכה היחידה במקבץ העוסקת בחיבור שבין טקסטיל לחוויה האנושית, דרך הפרשנות האישית-תרבותית של היוצרת, והחיבור בין התערוכות מעצים את האימפקט הרגשי של עבודותיה, שיכול להיות מטלטל. התערוכות "אביב נצחי: סדנת ממבוש לאריגת שטיחים, עין הוד" (אוצרת: צאלה קוטלר הדרי, עוזר לאוצרת: יובל קשת) ו-"גור ענבר: חוט מחומר" (אוצרת: גלית גאון, עוזרת לאוצרת: צפי סיון) פותחות וסוגרות את המקבץ, ומציעות דיאלוג מעורר מחשבה בין ההיסטוריה הקרובה של היצירה ותעשיית הטקסטיל שפרחו בארץ ודעכו, לבין יצירתו של אחד המעצבים העכשוויים הפועלים בתחום. לקראת סוף הביקור במוזיאון הרצליה, נפגשים בפרויקט המתארח "ערוגת בארי", עציצים עם צמחים חיים המוקפים בשברי רעפים מפויחים שנאספו מהקיבוץ ומספרים את סיפורן של משפחות מקיבוץ בארי דרך הבתים שנותרו בבתיהן אחרי ה-7/10. הערוגה, הרעפים והטקסטיל כולם מספרים סיפור של חיים, של בית ושל תקווה לצמיחה מחודשת. למידה ויצירה: קול קורא ליוצרות ויוצרי טקסטיל וכנס מקצועי כחלק מפעילות התרבות והאומנות של עיריית תל אביב-יפו, ת"א תרבות דה וינצ'י פתח לפני מספר חודשים מעבדת טקסטיל וכעת מציע הזדמנות ייחודית ל שהות אמן מחקרית-חומרית בת שלושה חודשים בקיץ 2025. זוהי הזמנה ליצור, לחקור ולהציג את עבודתכם במרכז תרבות תומך ומוערך. אם טקסטיל הוא חלק מהעשייה שלכם, מומלץ לבדוק את פרטי הקול הקורא ו להגיש מועמדות כאן (הגשת מועמדות עד ה-6.5.25). במקביל, המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר מציינת בשבוע הבא 55 שנים לקיומה בכנס מקצועי , וממשיכה להוות מוקד חשוב ללימוד ויצירה בתחום, ומטפחת דור חדש של מעצבות ויוצרות מצליחות. הכנס מציין גם את פתיחת התערוכה "בד בבד" שתוצג בתאריכים 5-7 למאי, 2025 ומאגדת כ-100 עבודות של בוגרות ובוגרים, ותיקים וצעירים של המחלקה. בין המדיות השונות בתערוכה ניתן לראות יצירות בטכניקות של דפוס דיגיטלי, ריקמה ידנית, קווילט וריקמה, הדפסה על סוגי בדים שונים, טאפטינג בצמר טיבטי, סריגה בצמר, סריגת זקארד, חוטי שעווה ארוגים על שלד פליז ועוד ועוד. העבודות המוצגות בתערוכה הן יצירות טקסטיל מקוריות אשר מוצעות למכירה על-ידי המעצבים והאמנים. 40% מההכנסות ממכירת עבודות מהתערוכה יתרמו לתמיכה במרכזי שיקום והחלמה במוסדות בריאות באמצעות פעולות המשלבות טקסטיל, בהובלת המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, ו-60% מההכנסות יועברו ליוצרות.ים. המסע של הטקסטיל בישראל: משורשים גאים לצמיחה מחודשת התערוכות בנהלל, בהרצליה ובשנקר מספרות את סיפור התפתחותו של תחום הטקסטיל בישראל, ומחברות בין התעשייה היצרנית, יצירה אומנותית, תרבות וזהות. בעשוריה הראשונים, תעשיית הטקסטיל המקומית הייתה עמוד תווך כלכלי ותרבותי ומקור גאווה, שהפגיש מסורות טקסטיל מגוונות עם חזון מקומי. חברות כמו "משכית" ו"אתא" הן עדות להצלחה זו. למרות ה שינויים שחלו במהלך השנים, רוח הטקסטיל הישראלית עדיין חיה. חברות כמו תפרון, נילית ודלתא ממשיכות לחדש בתחום הטקסטיל המתקדם, ולמרות ה קשיים בישראל פועלות גם מאות מתפרות וסטודיות לטקסטיל המייצרות החל מפריטי אופנה ייחודיים ופריטי טקסטיל one-of-a-kind יוצאי דופן, דרך טליתות ועד לפריטי לבוש וציוד צבאי וטקטי בסדרות בינוניות וגדולות. דוגמה מעניינת ליתרונות השותפות בין אנשי תעשייה, עיצוב ועסקים במציאות החדשה של תחום הטקסטיל בישראל ניתן מוצגת ב כתבתה של ענת ג'ורג'י בדה מרקר (30.4.25, חומת תשלום) שמספרת סיפור מעורר השראה על תעשיית הטקסטיל המקומית ועד כמה הגורם האנושי משמעותי עבורה. הכתבה מתחקה אחר גלגוליו של מפעל הטקסטיל הוותיק "גרבי יודפת", שהוקם ביוזמת חברי היישוב בשנות ה-80 ופעל עד שנות ה-2000 וזוכה כעת לחיים מחודשים תחת המותג "גרבים של פעם". במודל העסקי הנוכחי, חברי יודפת אמונים על השיווק וסיפור המותג, בעוד הייצור עצמו מתבצע במפעל Wave בכפר כאוכאב אבו אל-היג'א. מפעל זה הוקם ומופעל על ידי יוסוף חג'וג', שעבד בעבר במפעל הגרביים המקורי ביודפת. חוג'וג' התחיל את דרכו במפעל בניקיון ובמהלך השנים התקדם ולמד את כל רזי המקצוע ופיתח אהבה גדולה לתחום. לאחר סגירת המפעל ביודפת, חג'וג' רכש מכונות סריגה והקים עסק עצמאי, תוך שהוא ממשיך את מסורת הייצור. כפי שמתואר בכתבה, שיתוף הפעולה המחודש נרקם הודות לשני גורמים מרכזיים: מערכת היחסים הטובה שנשמרה בין חג'וג' לאנשי יודפת לאורך השנים, והפניות החוזרות ונשנות של צרכנים שחיפשו את הגרביים המוכרות. לכך נוספה ההבנה כי בשוק התחרותי של היום, איכות גבוהה כשלעצמה אינה מספיקה, ויש צורך מהותי גם בקולקציות מעוצבות ובסיפור מותג ברור. הפנים העדכניות של המיזם מציעות דוגמה מעניינת לשימור תעשייה ומלאכה מקומית, תוך התאמת המודל העסקי והמוצר לדרישות השוק העכשווי. בעולם שהופך יותר ויותר דיגיטלי ומנותק מהחושים הפיזיים, החשיבות של טקסטיל ותבונה טקטילית רק הולכת וגוברת. טקסטיל תמיד החזיק בקשר חזק לתרבות ולחוויה האנושית. המגע, המרקם והתחושה של הבד מעוררים חוויות חושיות עשירות ומחברים אותנו למציאות הפיזית. לא בכדי קיים קשר היסטורי מרתק בין מכונות האריגה הראשונות לבין התפתחות המחשבים – שניהם מבוססים על עקרונות של קוד ודפוסים. ייתכן כי אין זה מקרה שדווקא בעת הזו, בה אנו חווים משבר ומעבדים מחדש שאלות של זהות ישראלית, צצות תערוכות רבות המתמקדות בטקסטיל מקומי. הן מזכירות לנו את העושר החומרי והתרבותי הטמון ביצירה, בתעשייה, בתרבות ובחברה הישראלית לדורותיה ומזמינות אותנו להרהר על עתידה. רוצים לגלות עוד על חדשנות בחומרים?   מוזמנות ומוזמנים ליצור קשר  ולקבל מידע על ה הרצאות  ועל שירותי ה ייעוץ  וה מחקר , וגם להירשם לניוזלטר  לקבלת עידכונים תקופתיים על כל הנעשה בתחום.