טקסטיל ישראלי בין מסורת לחדשנות: תערוכות, קול קורא וכנס

בעולם החומרים, תחום הטקסטיל ניצב בנקודת מפגש מרתקת בין חומר, תרבות וחדשנות. מחד, טקסטיל הוא חומר אינטימי ויומיומי, אחד החומרים הראשונים שפותחו על ידי האדם, הטומן בחובו אינספור מסורות ותרבויות עשירות. מאידך, הטכנולוגיות והטכניקות של עולם הטקסטיל משלבות באופן עמוק בין תכונות חומריות לתכנון ולתהליכים חישוביים, שאף היוו בסיס לקוד הבינארי ולמחשוב המודרני. בעידן הנוכחי, טקסטיל משמש בתעשיות וביישומים המתקדמים ביותר, מנעלי ספורט ואדריכלות ועד לתעשיית החלל. אך בבסיס הכל עומדים סיבים וחוטים, יריעות ומבנים. בימים אלה מוצגות שתי תערוכות חשובות ומרתקות המתמקדות בפרקים מרכזיים בתולדות הטקסטיל בישראל המודרנית: התערוכה המוקדשת למורשתה של רות דיין בבית העם במושב נהלל (נעילה: 10.5.25, פרטים כאן ) ומקבץ התערוכות העכשווי במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית (נעילה: 28.6.25, פרטים כאן ). הביקור בתערוכות אלה מזמין למסע חקר בעקבות סיפורו של הטקסטיל בישראל - מענף מרכזי בעיצוב זהותה הצעירה ועד לביטויים עכשוויים של חדשנות ויצירתיות, וחושף את העושר והיופי הרב שטמון בתחום. לא פחות חשוב לעוסקות ולעוסקים בתחום, ת"א תרבות דה וינצ'י פתח לאחרונה מעבדת טקסטיל ופרסם קול קורא לשהות אמן בתחום, והמחלקה לעיצוב טקסטיל חוגגת 55 שנים להיווסדה ב כנס שיתקיים ב-6.5.25 ולצידו תערוכת מכירה של עבודות של בוגרות ובוגרי המחלקה לדורותיה. פרטים בהמשך הכתבה. הוקרה לרות דיין בנהלל: חלוצת הטקסטיל הישראלי " מְלֶ֥אכֶת מַחֲשָֽׁבֶת " - תערוכת ההוקרה למייסדת "משכית", רות דיין, אינה תצוגה היסטורית אלא דיאלוג עכשווי עם עולמה של האישה שהתוותה חלק משמעותי בפעילות בתחום הטקסטיל בארץ, אז וגם עכשיו. החזון של דיין התמקד בשילוב בין טכניקות ומסורות קראפט, המשקפות את מגוון התרבויות המרכיבות את החברה המקומית, ליצירת זהות ושפה ישראלית חדשה. התערוכה מציגה עבודות טקסטיל מסורתיות ועכשוויות של יוצרות ויוצרים, וכן מספר עבודות עץ, אבן וקרמיקה, שכולן דוברות שפה מקומית ואוניברסלית כאחד. העבודות משלבות באופן מעניין ומרגש בין האסתטיקה והעולם האישי של היוצרים, ומציגות עושר חומרי וטכנולוגי מרשים. בתערוכה מוצג גם חלק המוקדש לדיין עצמה ול פעילותה ב"משכית" , והיא פרוסה על פני שתי קומות המבנה. האכסניה הייחודית של התערוכה, בית העם של מושב נהלל שתכנן האדריכל ריכרד קאופמן ונבנה בשנת 1930, מעשירה את חווית הביקור ומעמיקה את ההבנה לגבי הקשר בין חזונה של רות דיין, החומרים והטכניקות ששימשו ב"משכית" וההקשר הגיאוגרפי-תרבותי של העשייה. אוצרת התערוכה: הדר מקובר מרום. מוזיאון הרצליה: יריעה רחבה של טקסטיל מקומי מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית מציג בימים אלה מקבץ תערוכות הבוחנות את עולם הטקסטיל המקומי מזוויות שונות. התערוכות מציגות עבודות של אמנים ומעצבים ותיקים ועכשוויים, המעמיקים בחומר, בטכניקות המסורתיות ובפוטנציאל החדשני הגלום בו. תחת הכותרת "טקסטיל–אמנות–טקסטיל: מבטים על אז ועכשיו" מקבץ התערוכות פורש יריעה רחבה של העשייה המקומית בתחום הטקסטיל, ומחבר בין יוצרות ויוצרים עצמאיים שפעלו וחלקם עדיין פועלים בתפר שבין יצירה אמנותית לתעשייתית, ביניהם גם נאורה ורשבסקי, שהייתה מעצבת הטקסטיל הראשית בחברת "משכית". מעניין במיוחד להתבונן במוצגים הכוללים סקיצות ותוכניות עבודה, המאפשרים הצצה לפן החישובי הקיים בטקסטיל. מוצגים אלה מאפשרים להתחקות אחר קו המחשבה המחבר בין התוכנית, החומר, המכונה והטכניקה ועד לתוצר הסופי, ובכך להבין את הערך של ידע הנרכש מתוך ניסיון ועבודת ידיים. התערוכה "ציונה שמשי: דפוסי בדים בכתב ידה" (אוצרת: יובל עציוני) מציגה את סגנונה הייחודי של היוצרת, כפי שהוא מתבטא בהדפסי משי של צורות גיאומטריות-אורגניות בצבעוניות עשירה על אריגים שכיסו, עטפו וקישטו מוסדות ובתים רבים בישראל. העברתם של מוצרים שהיו מוכרים בעבר כווילונות, אהילים או מפות אל קירות המוזיאון מאפשרת התבוננות מחודשת בקומפוזיציות הצבעוניות והתמקדות בפרטים שהטכניקה מייצרת. התערוכה "סטרוקטורה: אריגה בישראל, מפונקציונליזם לאומנות סיבים" (אוצרת: ד"ר נגה ברנשטיין, עוזרת לאוצרת: איה ערמוני) מציגה עבודות בקנה מידה גדול המדגימות כיצד חשיבה יצירתית-אומנותית יכולה למתוח את הגבולות ולהעשיר מערכת מצומצמת של חומרים וטכניקות. המעבר לתערוכה "פאטמה אבו רומי: קרובה אצל עצמה" (אוצרת: פרופ' יעל גילעת) יוצר לרגע תחושת ניגוד, מטקסטיל פיזי לדימויים של טקסטיל בציור. זוהי התערוכה היחידה במקבץ העוסקת בחיבור שבין טקסטיל לחוויה האנושית, דרך הפרשנות האישית-תרבותית של היוצרת, והחיבור בין התערוכות מעצים את האימפקט הרגשי של עבודותיה, שיכול להיות מטלטל. התערוכות "אביב נצחי: סדנת ממבוש לאריגת שטיחים, עין הוד" (אוצרת: צאלה קוטלר הדרי, עוזר לאוצרת: יובל קשת) ו-"גור ענבר: חוט מחומר" (אוצרת: גלית גאון, עוזרת לאוצרת: צפי סיון) פותחות וסוגרות את המקבץ, ומציעות דיאלוג מעורר מחשבה בין ההיסטוריה הקרובה של היצירה ותעשיית הטקסטיל שפרחו בארץ ודעכו, לבין יצירתו של אחד המעצבים העכשוויים הפועלים בתחום. לקראת סוף הביקור במוזיאון הרצליה, נפגשים בפרויקט המתארח "ערוגת בארי", עציצים עם צמחים חיים המוקפים בשברי רעפים מפויחים שנאספו מהקיבוץ ומספרים את סיפורן של משפחות מקיבוץ בארי דרך הבתים שנותרו בבתיהן אחרי ה-7/10. הערוגה, הרעפים והטקסטיל כולם מספרים סיפור של חיים, של בית ושל תקווה לצמיחה מחודשת. הזדמנות ללמידה וליצירה: קול קורא ליוצרות ויוצרי טקסטיל וכנס מקצועי כחלק מפעילות התרבות והאומנות של עיריית תל אביב-יפו, ת"א תרבות דה וינצ'י פתח לפני מספר חודשים מעבדת טקסטיל וכעת מציע הזדמנות ייחודית ל שהות אמן מחקרית-חומרית בת שלושה חודשים בקיץ 2025. זוהי הזמנה ליצור, לחקור ולהציג את עבודתכם במרכז תרבות תומך ומוערך. אם טקסטיל הוא חלק מהעשייה שלכם, מומלץ לבדוק את פרטי הקול הקורא ו להגיש מועמדות כאן (הגשת מועמדות עד ה-6.5.25). במקביל, המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר מציינת בשבוע הבא 55 שנים לקיומה בכנס מקצועי , וממשיכה להוות מוקד חשוב ללימוד ויצירה בתחום, ומטפחת דור חדש של מעצבות ויוצרות מצליחות. הכנס מציין גם את פתיחת התערוכה "בד בבד" שתוצג בתאריכים 5-7 למאי, 2025 ומאגדת כ-100 עבודות של בוגרות ובוגרים, ותיקים וצעירים של המחלקה. בין המדיות השונות בתערוכה ניתן לראות יצירות בטכניקות של דפוס דיגיטלי, ריקמה ידנית, קווילט וריקמה, הדפסה על סוגי בדים שונים, טאפטינג בצמר טיבטי, סריגה בצמר, סריגת זקארד, חוטי שעווה ארוגים על שלד פליז ועוד ועוד. העבודות המוצגות בתערוכה הן יצירות טקסטיל מקוריות אשר מוצעות למכירה על-ידי המעצבים והאמנים. 40% מההכנסות ממכירת עבודות מהתערוכה יתרמו לתמיכה במרכזי שיקום והחלמה במוסדות בריאות באמצעות פעולות המשלבות טקסטיל, בהובלת המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, ו-60% מההכנסות יועברו ליוצרות.ים. המסע של הטקסטיל בישראל: משורשים גאים לצמיחה מחודשת התערוכות בנהלל, בהרצליה ובשנקר מספרות את סיפור התפתחותו של תחום הטקסטיל בישראל, ומחברות בין התעשייה היצרנית, יצירה אומנותית, תרבות וזהות. בעשוריה הראשונים, תעשיית הטקסטיל המקומית הייתה עמוד תווך כלכלי ותרבותי ומקור גאווה, שהפגיש מסורות טקסטיל מגוונות עם חזון מקומי. חברות כמו "משכית" ו"אתא" הן עדות להצלחה זו. למרות ה שינויים שחלו במהלך השנים, רוח הטקסטיל הישראלית עדיין חיה. חברות כמו תפרון, נילית ודלתא ממשיכות לחדש בתחום הטקסטיל המתקדם, ולמרות ה קשיים בישראל פועלות גם מאות מתפרות וסטודיות לטקסטיל המייצרות החל מפריטי אופנה ייחודיים ופריטי טקסטיל one-of-a-kind יוצאי דופן, דרך טליתות ועד לפריטי לבוש וציוד צבאי וטקטי בסדרות בינוניות וגדולות. דוגמה מעניינת ליתרונות השותפות בין אנשי תעשייה, עיצוב ועסקים במציאות החדשה של תחום הטקסטיל בישראל ניתן מוצגת ב כתבתה של ענת ג'ורג'י בדה מרקר (30.4.25, חומת תשלום) שמספרת סיפור מעורר השראה על תעשיית הטקסטיל המקומית ועד כמה הגורם האנושי משמעותי עבורה. הכתבה מתחקה אחר גלגוליו של מפעל הטקסטיל הוותיק "גרבי יודפת", שהוקם ביוזמת חברי היישוב בשנות ה-80 ופעל עד שנות ה-2000 וזוכה כעת לחיים מחודשים תחת המותג "גרבים של פעם". במודל העסקי הנוכחי, חברי יודפת אמונים על השיווק וסיפור המותג, בעוד הייצור עצמו מתבצע במפעל Wave בכפר כאוכאב אבו אל-היג'א. מפעל זה הוקם ומופעל על ידי יוסוף חג'וג', שעבד בעבר במפעל הגרביים המקורי ביודפת. חוג'וג' התחיל את דרכו במפעל בניקיון ובמהלך השנים התקדם ולמד את כל רזי המקצוע ופיתח אהבה גדולה לתחום. לאחר סגירת המפעל ביודפת, חג'וג' רכש מכונות סריגה והקים עסק עצמאי, תוך שהוא ממשיך את מסורת הייצור. כפי שמתואר בכתבה, שיתוף הפעולה המחודש נרקם הודות לשני גורמים מרכזיים: מערכת היחסים הטובה שנשמרה בין חג'וג' לאנשי יודפת לאורך השנים, והפניות החוזרות ונשנות של צרכנים שחיפשו את הגרביים המוכרות. לכך נוספה ההבנה כי בשוק התחרותי של היום, איכות גבוהה כשלעצמה אינה מספיקה, ויש צורך מהותי גם בקולקציות מעוצבות ובסיפור מותג ברור. הפנים העדכניות של המיזם מציעות דוגמה מעניינת לשימור תעשייה ומלאכה מקומית, תוך התאמת המודל העסקי והמוצר לדרישות השוק העכשווי. בעולם שהופך יותר ויותר דיגיטלי ומנותק מהחושים הפיזיים, החשיבות של טקסטיל ותבונה טקטילית רק הולכת וגוברת. טקסטיל תמיד החזיק בקשר חזק לתרבות ולחוויה האנושית. המגע, המרקם והתחושה של הבד מעוררים חוויות חושיות עשירות ומחברים אותנו למציאות הפיזית. לא בכדי קיים קשר היסטורי מרתק בין מכונות האריגה הראשונות לבין התפתחות המחשבים – שניהם מבוססים על עקרונות של קוד ודפוסים. ייתכן כי אין זה מקרה שדווקא בעת הזו, בה אנו חווים משבר ומעבדים מחדש שאלות של זהות ישראלית, צצות תערוכות רבות המתמקדות בטקסטיל מקומי. הן מזכירות לנו את העושר החומרי והתרבותי הטמון ביצירה, בתעשייה, בתרבות ובחברה הישראלית לדורותיה ומזמינות אותנו להרהר על עתידה.