מאמרים

בשנים האחרונות, הצורך לחשוב מחדש על האופן שבו אנו מפיקים, מעבדים ומשתמשים בחומרים הפך לדחוף, ברור ומוחשי. ההשפעה הסביבתית של חומרים מסחריים מסורתיים, יחד עם הדרישה הגוברת לחלופות מקיימות, הניעו גל חדש של חדשנות במדעי והנדסת החומרים, וגם בתחומי העיצוב ופיתוח המוצר. עבורי, כאשת מקצוע הפועלת בתחום זה, מרתק לראות כיצד פתרונות חומריים ברי קיימא לא רק עונים על אתגרים סביבתיים, אלא גם פותחים אפיקים חדשים ליצירתיות ולצמיחה אסטרטגית. חדשנות בחומרים: גישה חדשה הדיון הזה רלוונטי במיוחד ליזמיות ויזמים, חברות, סטודנטיות וסטודנטים, מוסדות אקדמיים וארגונים המבקשים לשלב בין חשיבה עיצובית לחדשנות בחומרים. השאיפה היא ליצור גשרים בין עיצוב, מדע וטכנולוגיה ולייצר ערך שהוא גם חדשני וגם בר קיימא. לפניכם מבט כולל על מגמות עדכניות, דוגמאות מהשטח והמלצות יישומיות למי שרוצה לפעול בתוך המרחב המתהווה הזה. עלייתם של פתרונות חומריים ברי קיימא: פרדיגמה חדשה פתרונות חומריים מקיימים כבר אינם נישה, אלא מרכיב מרכזי באסטרטגיות פיתוח מוצרים וחדשנות בכל העולם. המיקוד עבר לצמצום ההשפעה הסביבתית לאורך כל מחזור החיים של החומר, משלב ההפקה והעיבוד ועד לשימוש ולסיום חיי המוצר. הכוחות המרכזיים שמניעים את השינוי כוללים: מחסור במשאבים: תמריץ לחפש חלופות מתחדשות או ממוחזרות. רגולציה: חקיקה סביבתית מחמירה, בייחוד באירופה. מודעות צרכנית: דרישה גוברת לשקיפות ולקיימות. טכנולוגיות חדשות: פיתוחים שמאפשרים חומרים מתקדמים עם טביעת רגל נמוכה יותר. דוגמאות בולטות כוללות ביו-פלסטיק (bioplastics) ממקורות צמחיים, רכיבים ממוחזרים וטקסטילים חדשניים מפסולת או מתוצרי לוואי חקלאיים. חומרים אלה מחייבים לעיתים חשיבה מחודשת על תהליכי הייצור, הלוגיסטיקה והעיצוב; ושם נכנסת החשיבה העיצובית לתמונה. אריזות מתכלות מבוססות צמחים ותפטיר. מתוך אוסף החומרים של אפרת ברק חידושים בחומרים ברי קיימא: דוגמאות עדכניות החדשנות בחומרים ברי קיימא מתפתחת בענפים מגוונים, לכל אחד מהם אתגרים והזדמנויות ייחודיים. הנה כמה כיוונים בולטים: 1. פולימרים וביו-פלסטיק ממקורות ביולוגיים חומרים אלה מופקים ממקורות דוגמת תירס, סלק סוכר, אצות או ממקורות חלופיים/מתחדשים אחרים. הם מציעים אלטרנטיבה לפלסטיק מבוסס נפט, ויכולים להיות גם מתכלים או ניתנים למיחזור. דוגמה: חומצה פולילקטית (PLA), נפוצה באריזות, כלים חד-פעמיים והדפסת תלת־ממד. אתגרים: עלות, קנה מידה, מאפיינים טכניים, ותנאים נדרשים לפירוק. שיקול: עלול לזהם את זרמי המיחזור אם לא מתבצעת הפרדה נכונה. 2. חומרים ממוחזרים ומשודרגים (Upcycled) מיחזור ומיחזור עילאי של חומרים כמו פלסטיק, זכוכית או מתכת, הופכים פסולת לתוצר בעל ערך גבוה יותר. דוגמה: מותגי אופנה המשתמשים בטקסטיל המיוצר מפלסטיק שמקורו באוקיינוסים, או ממוחזר מפחת שנוצר בתהליכי ייצור. אתגר: נדרשים מערכי איסוף מתקדמים והשתתפות הציבור. תובנה: אפקטיבי במיוחד כאשר מתקיים כחלק ממערך פנימי או סימביוזה תעשייתית. 3. חומרים מרוכבים מסיבים טבעיים שילוב של סיביים טבעיים דוגמת פשתן, קנבוס או יוטה עם שרפים ברי קיימא, ליצירת חומרים חזקים וקלילים לבנייה או לתעשיית הרכב ומוצרי ספורט. יתרון: לרוב מתכלים ובעלי טביעת רגל פחמנית נמוכה. שיקול: נדרש פיקוח על איכות ועמידות לצורך יישומים מתקדמים. 4. חומרים מבוססי תפטיר (Mycelium) תפטיר הוא ה"שורשים", החלק התת-קרקעי של הפטרייה שניתן לגידול בצורות מגוונות, בעיקר בתבניות. החומר משמש כיום לאריזות, בידוד, חיפוי וריהוט. יתרון: מתכלה לחלוטין וניתן לייצור בצריכת אנרגיה נמוכה. פוטנציאל: חומרים מסוג זה מעוררים עניין בזכות רב־שימושיות וערכי קיימות חיוביים. דוגמאות אלה מציגות יישומים מסחריים של חומרים ברי קיימא, שחלקם הוטמעו בהצלחה וחלקם מהווים הצהרת כוונות. חשוב לציין כי פתרונות מקיימים באמת דורשים לא רק החלפה של חומר אחד באחר, אלא גם חשיבה מחודשת על מחזור חיי החומר והאינטראקציה שלו עם צריכים עיצובים, טכנולוגיים ועסקיים. חומרים בני קיימא שפותחו על ידי הסטארטאפים הישראליים Anina (משמאל) ו-Daika Wood (מימין) שילוב חשיבה עיצובית עם חדשנות בחומרים חשיבה עיצובית (design thinking) היא גישה אנושית־מערכתית שמדגישה אמפתיה, חקירה דרך ניסויים חוזרים (איטרציות) ושיתוף פעולה בין תחומים. כשהיא פוגשת את עולם החומרים – נוצר פוטנציאל יוצא דופן. אמפתיה כלפי המשתמשים והסביבה: מובילה לפיתוחים שיש להם ערך מוסף אנושי ומערכתי, ואיתור מוקדם של אתגרים וכשלים בהטמעה. איטרציות של אבי-טיפוס עם החומרים החדשים: מאפשרים בדיקות מהירות ומענה לבעיות שמתגלות בזמן אמת. שיתופי פעולה בין תחומיים: מעצבים עוזרים לחוקרים, מהנדסים ואנשי עסקים ליצור יחד פתרונות הוליסטיים מתקדמים. גישת מחזור חיים (Lifecycle): מאפשרת להטמיע קיימות כבר משלב הרעיון ועד סוף חיי המוצר. לדוגמה, חברה המפתחת אריזות עשויה להשתמש בחשיבה עיצובית כדי לחקור כיצד חומר מתכלה חדש מתפקד בתרחישים שונים בעולם האמיתי, כיצד צרכנים תופסים אותו וכיצד הוא משתלב במערכות מיחזור קיימות. תהליך איטרטיבי זה מוביל לפתרונות בני קיימא יעילים וידידותיים יותר למשתמש. מניסיוני, שילוב של חשיבה עיצובית עם מדעי והנדסת חומרים יוצר מסגרת חזקה לחדשנות שהיא גם פרקטית וגם משתלבת בחזון העסקי. צעדים ישומיים לארגונים שמעוניינים להטמיע חומרים ברי קיימא מי שמבקשים להכניס חומרים ברי קיימא למערך העבודה שלהם צריכים לשלב תכנון אסטרטגי עם ניסוי מתמיד. הנה שורת צעדים שיכולה לסייע: בחינה של ההשפעה הסביבתית: ניתוח של שרשרת הערך וההשפעות של חומרי הגלם לכל אורכה. פתיחות וחיפוש חלופות: סקירה של חומרים חדשים שמתאימים לערכים ולצרכים שלכם. שיתוף בעלי עניין: עבודה משותפת עם ספקים, מהנדסים, מעצבים ולקוחות, כבר משלבי הפיתוח הראשונים. בניית אב-טיפוס: בדיקות איטרטיביות של הביצועים והתגובות לחומרים חדשים. תכנון לצמיחה: הבנה של עלויות, לוגיסטיקה ורגולציה. תקשורת: הסברה פנימית וחיצונית על היתרונות והאתגרים. למידה מתמשכת: איסוף נתונים, התבוננות וביצוע התאמות. על ידי ביצוע השלבים הללו, ארגונים יכולים להפחית סיכונים, למקסם את היתרונות של פתרונות חומרים ברי קיימא וליישם חדשנות בעלת ערך משמעותי. החל ממיתוג ועד לאדריכלות נוף, חומרים ברי קיימא קיימים עבור כל סוג של עסק לא רק צורך, גם הזדמנות אסטרטגית בשורה התחתונה, חומרים ברי־קיימא הם הרבה יותר מהכרח סביבתי; הם מרחב אסטרטגי לחדשנות. אימוץ נכון שלהם יכול לחזק מוניטין ואמון ציבורי, לצמצם עלויות ולשפר ניהול משאבים לאורך זמן, לעמוד בתקנות ודרישות מתקדמות ולפתוח שווקים חדשים וליצור מוצרים פורצי דרך. המעבר לשימוש בחומרים ברי-קיימא דורש אומץ, סקרנות, ושיתוף פעולה בין תחומי, והוא הכרחי לבניית עתיד טוב יותר לכולנו. בעיניי, זוהי קרקע פורייה לא רק לפיתוח חומרים אלא גם לצמיחה עסקית ותרבותית של ממש. יש לכם שאלות בנושא? דברו איתי

In recent years, the urgency to rethink how materials are sourced, produced, and utilized has become undeniable. The environmental impact of traditional materials, combined with the growing demand for sustainable alternatives, has driven a wave of innovation in material science and design. As someone deeply engaged in this field, I find it fascinating how sustainable material solutions are not only addressing ecological concerns but also opening new avenues for creativity and strategic business growth. This exploration is particularly relevant for entrepreneurs, companies, students, academia, and organizations seeking to integrate design thinking with material innovation. The goal is to bridge design, science, and technology to create value that is both innovative and sustainable. In this post, I will share insights into the latest trends, practical examples, and strategic recommendations to help you navigate this evolving landscape. The Rise of Sustainable Material Solutions: A New Paradigm Sustainable material solutions are no longer a niche interest; they are becoming central to product development and innovation strategies worldwide. These solutions focus on reducing environmental impact through the entire lifecycle of materials - from extraction and manufacturing to use and end-of-life management. Key drivers behind this shift include: Resource scarcity : Finite natural resources push industries to seek renewable or recycled alternatives. Regulatory pressure : Almost all western governments are increasingly enforcing stricter environmental standards, the EU is the clear leader. Consumer awareness : Buyers demand transparency and sustainability in the products they choose. Technological advances : New methods enable the creation of materials with enhanced properties and lower footprints. Examples of sustainable materials gaining traction include bioplastics derived from plant-based sources, recycled composites, and innovative textiles made from agricultural waste. These materials often require rethinking traditional manufacturing processes and supply chains, which is where design thinking plays a crucial role. Plant and mycelium based biodegradable packaging. EB Material Collection Exploring Cutting-Edge Sustainable Material Solutions Innovation in sustainable materials is happening across multiple sectors, each with unique challenges and opportunities. Here are some notable examples: 1. Bio-based Polymers and Bioplastics Derived from renewable biomass such as corn starch, sugarcane, or algae, bio-based polymers offer a promising alternative to petroleum-based plastics. They can be biodegradable or designed for recycling, reducing plastic pollution significantly. Example :
Polylactic acid (PLA) is widely used in packaging, disposable items and 3D printing. Challenges :
Balancing performance with cost and scalability remains a hurdle.
Biodegrades in specific conditions, mainly industrial composting.
May contaminate recycling waste streams. 2. Recycled and Upcycled Materials Recycling materials like metals, glass, and plastics can reduce waste and energy consumption. Upcycling takes this further by transforming waste into higher-value products. Example :
Fashion brands using recycled ocean plastics to create textiles. Challenge :
Effective recycling requires robust collection systems and consumer participation. Insight :
Delivers even higher benefits in in-house or industrial-symbiosis scenarios. 3. Natural Fiber Composites Combining natural fibers such as hemp, flax, or jute with sustainable resins creates lightweight, strong composites used in automotive and construction industries. Benefit :
These composites are often biodegradable and have a lower carbon footprint than synthetic alternatives. Consideration :
Ensuring consistent quality and durability is essential for wider adoption. 4. Mycelium-Based Materials Mycelium, the root structure of fungi, can be grown into various shapes and used as packaging, insulation, or even furniture. Widely adopted in the filed of design material research and products. Advantage :
It is fully biodegradable and can be produced with minimal energy. Potential :
Mycelium materials are gaining attention for their versatility and sustainability. These examples illustrate how sustainable material solutions are not just about replacing one material with another but reimagining the entire material lifecycle and its interaction with design and technology. Sustainable materials developed by Israeli startups Anina (Left) Daika Wood (Right) Integrating Design Thinking with Material Innovation Design thinking is a user-centered approach that emphasizes empathy, experimentation, and iterative problem-solving. When applied to sustainable material innovation, it encourages looking beyond the material itself to consider the broader system - how materials are sourced, processed, used, and disposed of - and who and what do they effect. Here are some ways design thinking enhances sustainable material solutions: Empathy for users and environment :
Understanding the needs and impacts helps identify meaningful innovations. Prototyping with new materials :
Rapid experimentation allows testing material properties and user interactions. Cross-disciplinary collaboration :
Bringing together designers, scientists, engineers, and business strategists fosters holistic and successful solutions. Lifecycle perspective :
Considering the entire product journey ensures sustainability is embedded from the start to the end of the lifecycle. For example, a company developing packaging might use design thinking to explore how a new biodegradable material performs in various real-world scenarios, how consumers perceive it, and how it fits into existing recycling systems. This iterative process leads to more effective and user-friendly sustainable solutions. In my experience, combining design thinking with material science creates a powerful framework for innovation that is both practical and visionary. Practical Recommendations for Implementing Sustainable Materials Transitioning to sustainable materials requires strategic planning and a willingness to experiment. Here are actionable steps to guide this process: Assess Material Impact Conduct a thorough analysis of current materials’ environmental footprints, including sourcing, manufacturing, and disposal. Identify Suitable Alternatives Research emerging sustainable materials that align with your product requirements and values. Engage Stakeholders Early Collaborate with suppliers, designers, engineers, and end-users to understand constraints and opportunities. Prototype and Test Develop prototypes using new materials to evaluate performance, aesthetics, and user acceptance. Plan for Scalability Consider supply chain logistics, cost implications, and regulatory compliance for large-scale adoption. Educate and Communicate Share the benefits and challenges of sustainable materials with your team and customers to build support. Monitor and Iterate Continuously gather feedback and data to refine material choices and processes. By following these steps, organizations can reduce risks and maximize the benefits of sustainable material solutions. From Branding to Landscaping, there's a sustainable material solution for every business Embracing Sustainable Materials as a Strategic Advantage Sustainable material solutions are more than an environmental imperative; they represent a strategic opportunity for innovation and differentiation. By embracing these materials thoughtfully, organizations can: Enhance brand reputation and customer loyalty. Reduce costs through efficient resource use and waste reduction. Comply with evolving regulations and standards. Foster creativity and open new markets. The journey toward sustainability in materials is complex but rewarding. It demands curiosity, collaboration, and a willingness to challenge conventional practices. For those ready to engage deeply with this challenge, the rewards include not only environmental benefits but also lasting competitive advantage. In my work, I have seen how integrating sustainable materials with design thinking creates a fertile ground for breakthroughs. It is an exciting time to be part of this transformation, and I encourage all innovators to explore, experiment, and lead the way toward a more sustainable future.

As someone who grew up working in an apiary (a bee farm), the golden hexagons of the honeycomb have fascinated me since childhood. Bees, as we know, build their homes from cells made of beeswax - a natural wax they produce in their bodies. This structure serves to store food, lay eggs, and raise the next generation. The honeycomb structure is neat and inspiring. The vast majority of the cells are built with precision and a fixed size. However, upon closer inspection, one can see that the structure is not rigid but flexible and adaptive. The construction varies according to the conditions and needs of the hive. For example, cells intended for raising males are larger, while cells at the edges may be smaller or asymmetrical. Walls can be thickened or thinned. Everything depends on the time, place, and purpose. The Hive: A System of Natural Design Years ago, during semester breaks while studying for my bachelor's degree in industrial design, I worked in an apiary. Slowly, I began to see the wonderful world of bees through a design, systemic, and industrial lens. I realized that the hive is a system created by natural design, combining high repeatability, in-depth familiarity, and economical use of material with high functional flexibility. This system is based not on centralized planning but on distributed intelligence - the result of synchronous action among many individuals responding to the environment in real time. Today, after completing a master's degree in environmental studies, my professional focus is on materials and material systems. My interpretation has deepened and expanded, incorporating a global-systemic and ecological perspective, familiarity with various human and biological systems, and knowledge grounded in scientific research from fields such as biology, environmental science, economics, policy, engineering, philosophy, psychology, and, of course, design thinking. Plastic honeycombs in the apiary where I worked. The article also includes a brief explanation of these hives and who developed them. Credit: Efrat Barak In retrospect, it seems that what the bees and the hive taught me is what we are striving to achieve today in the field of material innovation. This includes the development of multi-purpose applications and structures, compatibility between material and purpose, and the integration of local knowledge and needs with sustainable production capacity. In this sense, honeycomb does not only offer formal inspiration; it is the product of a dynamic biological system that provides new directions for both industrial and systemic developments. So, let's dive in! Biological 3D Printing One of the most fascinating aspects of the honeycomb structure is how it is built - a gradual process that occurs in layers, using a semi-liquid material that hardens and stabilizes. It's hard not to think of the similarity to 3D printing. Bees have demonstrated for millions of years what we can do today with advanced technology: planning based on methodology, adapting to local conditions, and responding in real time. The construction in the hive shows how it is possible to operate with high precision and repetition while maintaining flexibility. It is material-efficient, adaptable, can be disassembled and reassembled, and varies according to seasons, conditions, and space. The hive exemplifies a design mechanism that relies on a deep understanding of the relationship between material, need, and time. It is not a "one-size-fits-all solution" but a biological, living, and dynamic design that minimizes waste, maximizes resources, and adapts to a changing reality without harming the surrounding nature. Material, economic, and environmental efficiency is something humanity is only beginning to approach. A new study by Golnar Gharooni-Fard of the University of Colorado Boulder examined the strategies bees use to build honeycombs under different conditions. The researchers allowed bees to build on 3D-printed surfaces with hexagonal patterns of varying scales and identified three main strategies: tilting, merging, and layering. Israeli-American biophysicist and computer scientist Orit Peleg, one of the study's authors, explains that these strategies suggest an intuitive understanding of the physics involved in the collective construction process. Most importantly, the way bees build their hives is exceptionally adaptive. However, she notes that there is still much more to learn. Humans do not yet fully understand how bees construct their hives. Images showing two of the three bee building strategies identified in new research from the University of Colorado Boulder. Credit: Golnar Gharooni-Fard When I saw the printed surfaces used in this study, I was reminded of the plastic honeycomb developed by the late Yitzhak Ferman , a beloved teacher at Mikveh Israel and one of the founders of the honey industry in Israel. This unit is made of plastic, shaped like a reinforced frame that holds a surface with a three-dimensional hexagonal texture and a yellow color. This honeycomb is coated with wax so that it can be accepted by the bees, who will continue to build the cells with the wax they produce. Today, plastic combs have replaced the previous wooden combs, which were constructed from a wooden frame with metal wires stretched to hold a sheet of wax. Plastic combs offer durability and convenience in apiary work. Most interestingly, they can be reused for years, making them environmentally preferable in some cases. Yitzhak Ferman with the plastic honeycomb he developed. The plastic honeycomb with sealed honey cells and pollen cells underneath. Credit: Eitan Ferman A wooden honeycomb with honey cells and offspring cells underneath. Credit: The Volcani Center  Recyclable Mono-material Construction If we try to learn from the material ecosystem of the hive, we will discover a system that exists almost entirely based on one material: wax. This multi-purpose structure - housing, raising offspring, storing food, etc. - is made from a material that is not industrial, not a product of mining, and not purchased or imported. Instead, it is produced locally, in the bodies of the bees themselves. They collect the raw materials, secrete the wax, process it, and build with it. Moreover, wax is not used just once, like most building materials we use. On the contrary, bees know how to disassemble, recycle, and rebuild with it repeatedly, depending on needs and conditions. If a hole needs to be plugged, wax will be applied. If expansion is required, a new layer will be added. If there are fewer bees, parts of the hive will be closed, and the material will be repurposed for other uses based on current requirements. In human contexts, this type of knowledge is referred to as "manual intelligence" or "material intelligence." These concepts have unique characteristics and potential that are crucial to recognize even today in our industrial-digital age. Examples of such wisdom in materials can be found in the article " First Lesson on Material Innovation " that I previously published here on the site. We can also learn about it from ongoing action research on the workshops of the Tel Aviv Kiryat Hamelacha, with results currently displayed at Beit Benyamini in the group exhibition " Material Intelligence " (curators: Yair Barak and Shira Shoval). However, it seems that in bees, this wisdom takes a step further. Wax is a substance that contains knowledge, a home, and the ability to respond to reality (adaptability) at the deepest level. This is not serial production of material as we know it in the modern world but rather emergent design that operates as part of an intelligent, living, and dynamic system. The Synthetic Apiary II project by Israeli-American researcher and designer Neri Oxman, along with the Mediated Matter group from MIT, sought to answer these and other questions. As part of the project, the group built a closed experimental environment that mimics natural climate conditions for bee habitation. This comprehensive project aimed to enable computerized monitoring and analysis of bee architecture to understand what structures they build and how they do so. One interesting observation from this project regarding beeswax was that bees would also use processed or additive-containing beeswax when available. Researchers speculate that bees do this because wax production requires a lot of energy, making it a more economical and efficient alternative. You can read more about the project and the fascinating worldviews behind it here , and here is an interesting interview with Oxman from that time, explaining the project at minute 14:25. Honeycomb structures created through collaboration between humans and bees, histograms of the honeycomb's structure, And cells built from wax with additives. From Synthetic Apiary II Credit: Neri Oxman and The Mediated Matter Group A New Material Language In a world where supply chains are lengthening, raw materials are running out, and systems only function with contractors or external sources, the hive model offers a different idea. It suggests developing systems that allow for locally tailored implementation based on a limited variety of materials to enable flexibility, sustainability, and systemic well-being over time. The hive also teaches us about a different relationship with matter - one based on familiarity and closeness. This relationship allows us to view matter not merely as a means of production but as a partner in the process. Bees know their matter intimately; they grow within it, live with it, and work with it throughout their lives. Their knowledge is material, sensory, and contemporary, allowing them to build and dismantle, adapt and change, without needing remote planning or operating instructions. This is true material-biological intelligence: wisdom arising from the encounter between body, matter, context, and environment. Such an understanding of matter can enable deeper, more precise innovation processes - ones based on mutual listening, gradual development, connection to local conditions, and the exercise of human, ecological, and ethical judgment. Instead of seeking solutions from outside, we can start from what already exists - in the system, in the environment, and in people. This applies to the development and application of materials, creative processes, and projects that seek to connect sustainability, technology, and culture. P.S. Speaking of bees, I'm always interested in seeing designers find new ways to look at the hive itself and use different configurations and materials. Take, for example, the final project of Yehuda Bar from the Department of Industrial Design at HIT. He found an original way to use mycelium, a very interesting and sustainable material, to build hives designed for urban agriculture. I met Yehuda even before he submitted the project when I came to advise the students in the department. I was very impressed by his knowledge and seriousness. No wonder that just after submission, the project called BEE2C is already on its next stage . Photo gallery from Yehuda Bar's BEE2C project

מהדפסת תלת-ממד ועד חכמת ידיים – מבט בין-תחומי על מערכת החיים של הדבורים, דרך עדשת החדשנות בחומרים כמי שגדלה ועבדה במכוורת, המשושים הזהובים של חלת הדבש ריתקו אותי כבר מגיל צעיר. הדבורים, כידוע, בונות את ביתן מתאים העשויים דונג, שעווה טבעית שהן מייצרות בגופן. באמצעותה הן יוצרות את מבנה הכוורת, המשמש לאחסון מזון, הטלה וגידול הדור הבא. המבנה מאוד מסודר ומעורר השראה. הרוב המוחלט של התאים נבנה בדייקנות ובגודל קבוע. אך אם מתבוננים מקרוב, רואים שהמבנה אינו נוקשה – אלא גמיש ואדפטיבי. הבנייה משתנה בהתאם לתנאים ולצרכים של הכוורת. תאים המיועדים לגידול זכרים, למשל, יהיו גדולים יותר. תאים בקצוות יהיו לעיתים קטנים יותר או חסרי סימטריה. דפנות יתעבו או ידקקו, בהתאם לזמן, למקום ולתכלית. חוויות מהמכוורת לפני שנים, בחופשות הסמסטר בעת לימודיי לתואר הראשון בעיצוב התעשייתי, נהגתי לעבוד במכוורת. לאט לאט התחלתי לראות את העולם המופלא של הדבורים בעיניים חדשות, דרך פרשנות עיצובית, מערכתית ותעשייתית. הבנתי שהכוורת היא מערכת שנוצרה על ידי תכנון טבעי. היא משלבת בין רפטטיביות גבוהה, היכרות מעמיקה ושימוש חסכוני בחומר, לצד גמישות תפקודית גבוהה. מערכת זו מבוססת לא על תכנון מרכזי, אלא על אינטליגנציה מבוזרת. זו תוצאה של פעולה סינכרונית בין פרטים רבים, המגיבים לסביבה בזמן אמת. כיום, אחרי שסיימתי גם תואר שני בלימודי הסביבה, הפרשנות העמיקה והתרחבה. אני מביטה על הכוורת עם מבט מערכתי-גלובלי ואקולוגי. היכרות עם מערכות אנושיות וביולוגיות שונות וידע שמקורו במחקרים מדעיים מתחומי הביולוגיה והסביבה, כלכלה ומדיניות, הנדסה, פילוסופיה, פסיכולוגיה וכמובן - חשיבה עיצובית. חלות פלסטיק במכוורת בה עבדתי. בהמשך הכתבה גם הסבר קצר על החלות הללו ומי שפיתח אותן. קרדיט: אפרת ברק במבט לאחור, נדמה שהדברים שלימדו אותי הדבורים והכוורת הם מה שאנחנו מנסים להשיג כיום בתחום החדשנות בחומרים. פיתוח יישומים ומבנים רב-שימושיים, התאמה אופטימלית בין חומר לתכלית, ושילוב בין ידע וצרכים מקומיים ליכולת ייצור בת קיימא. במובן הזה, חלת הדבש אינה מציעה רק השראה צורנית. היא תוצר של מערכת ביולוגית דינמית שמציעה כיווני מחשבה חדשים לפיתוחים מסחריים ויצירתיים כאחד. אז בואו נצלול פנימה: הדפסת תלת מימד ביולוגית אחד הדברים הכי מרתקים בעיני במבנה של חלת דבש הוא אופן הבנייה שלה. זהו תהליך הדרגתי, שמתרחש בשכבות, באמצעות חומר חצי-נוזלי שמתקשה ומתייצב. קשה לא לחשוב על הדמיון להדפסת תלת-ממד. הדבורים מבצעות כבר מיליוני שנים את מה שאנחנו מצליחים לעשות בטכנולוגיה מתקדמת בעשורים האחרונים. תכנון שמתבסס על שיטתיות, התאמה לתנאים מקומיים ותגובה בזמן אמת. היתרון המשמעותי של המערכת הביולוגית הזו, אורגניזם העל שהוא הכוורת, הוא היכולת לפעול בדיוק גבוה ובאופן חזרתי – בלי לאבד את הגמישות. שיטת הבנייה של הדבורים חסכונית בחומר, מסתגלת, ניתנת לפירוק והרכבה, ומשתנה לפי עונות, תנאים ומרחב. הכוורת היא דוגמה למנגנון עיצובי שנשען על הבנה עמוקה של הקשר בין חומר, צורך וזמן. לא "פתרון אחד שמתאים לכולם", אלא תכנון ביולוגי, חי ודינמי שממזער פסולת, ממקסם משאבים – ומצליח להתאים את עצמו למציאות משתנה, בלי לפגוע בטבע שסביבו. יעילות חומרית, כלכלית וסביבתית – שהאנושות רק מתחילה להתקרב אליה. מחקר חדש של Golnar Gharooni-Fard מאוניברסיטת קולורדו בולדר בחן את האסטרטגיות בהן הדבורים משתמשות כדי לבנות חלה על פני שטח שונים. החוקרים נתנו לדבורים לבנות על משטחים שהודפסו במדפסת תלת מימד עם פני שטח משושים בקנה מידה שונה ומצאו שלוש אסטרטגיות עיקריות: הטייה, איחוד ושיכוב. הביופיזיקאית ומדענית המחשב הישראלית-אמריקאית אורית פלג היא אחת מהאחראיות על המחקר. ב כתבה אודותיו היא מסבירה שהאסטרטגיות הללו מרמזות על הבנה אינטואיטיבית של הפיסיקה של תהליך הבנייה הקולקטיבי. בעיקר, שהאופן בו הדבורים בונות את הכוורת הוא אדפטיבי (כלומר, בעל יכולות הסתגלות) בצורה יוצאת מן הכלל. עם זאת, היא מזכירה שעדיין יש הרבה שעוד לא ידוע לאדם לגבי האופן בו הדבורים בונות את הכוורת. תמונות המראות שתיים מתוך שלוש מאסטרגיות הבנייה של הדבורים שזוהו במחקר החדש מאוניברסיטת קולרדו בולדר. קרדיט: Golnar Gharooni-Fard כשראיתי את המשטחים המודפסים ששימשו במחקר הזה, נזכרתי בחלת הפלסטיק שפיתח יצחק פרמן ז"ל, שהיה מורה אהוב במקווה ישראל ונחשב לאחד ממייסדי ענף הדבש בישראל. מדובר על יחידה שמיוצרת בהזרקת פלסטיק, בצורת מסגרת מחוזקת שמחזיקה משטח בעל טקסטורת משושים תלת מימדית ובצבע צהוב. את החלה הזו מצפים בשעווה על מנת שתיקלט על ידי הדבורים, שבתורן ימשיכו את בניית התאים בשעווה שהן מייצרות. חלת הפלסטיק החליפה את החלות הקודמות (שעדיין נפוצות במכוורות קטנות), שהיו בנויות ממסגרת עץ שעליה נמתחים חוטי מתכת שמחזיקים יריעת שעווה. חלת הפלסטיק מציעה עמידות ונוחות בעבודת המכוורת. אולי הכי מעניין מבחינת הבחירה החומרית-טכנולוגית הוא שניתן לעשות בה שימוש חוזר במשך שנים. כך שיתכן ובמקרים מסוימים היא עדיפה מבחינה סביבתית. יצחק פרמן עם חלת הפלסטיק שפיתח, חלת הפלסטיק עם תאי דבש חתומים ומתחתם תאי אבקה. קרדיט: איתן פרמן. חלת עץ עם תאי דבש ומתחתם תאי ולד. קרדיט: מכון ולקני בנייה ב-Mono-material מתמחזר אם ננסה ללמוד מהאקוסיסטם החומרי של הכוורת, נגלה מערכת שלמה שמתקיימת כמעט כולה על בסיס חומר אחד: שעווה. כלומר, אותו מבנה רב שימושי (מגורים, גידול צאצאים, אחסון מזון ועוד) עשוי מחומר שאינו תעשייתי. הוא אינו תוצר של כרייה, אינו נרכש או מיובא – אלא מיוצר באופן מקומי, בגוף של הדבורים עצמן. הן אוספות את חומרי הגלם, מפרישות את השעווה, מעבדות ובונות איתה. יתרה מכך, השעווה לא משמשת באופן חד־פעמי כמו רוב חומרי הבנייה שאנחנו משתמשים בהם. להפך: הדבורים יודעות לפרק, למחזר ולבנות איתה שוב ושוב – בהתאם לצרכים ולתנאים. אם צריך לסתום חור – תגיע שעווה. אם צריך להתרחב – תיבנה שכבה חדשה. אם יש פחות דבורים – ייסגרו חלקים בכוורת וילקח מהם החומר לשימושים אחרים, בהתאם לדרישות באותו הזמן. אצל בני האדם סוג כזה של ידע מכונה בין השאר "חכמת ידיים" או "אינטליגנציה חומרית". יש לו מאפיינים ופוטנציאל ייחודיים שחשוב להכיר גם היום בעידן התעשייתי-דיגיטלי-בינתי. תיארתי דוגמה לחכמה כזאת בחומר בכתבה " שיעור ראשון על חדשנות בחומרים " שפרסמתי בעבר כאן באתר. ניתן ללמוד על כך גם ממחקר הפעולה המתמשך על בתי המלאכה של קריית המלאכה בתל אביב, שתוצאותיו מוצגות בימים אלה בבית בנימיני בתערוכה הקבוצתית " אינטליגנציה חומרית " (אוצרות: יאיר ברק ושירה שובל). יחד עם זאת, נראה שאצל הדבורים החכמה הזאת לוקחת צעד נוסף קדימה. השעווה היא חומר שמכיל בתוכו את הידע, את הבית ואת היכולת להגיב למציאות (אדפטיביות) ברמה העמוקה ביותר. זה לא ייצור סדרתי בחומר כפי שאנחנו מכירים בעולם המודרני – אלא עיצוב מתהווה (Emergent Design) שפועל כחלק ממערכת חכמה, חיה ודינמית. על שאלות אלה ואחרות ביקש לענות הפרויקט Synthetic Apiary II (מכוורת סינטתית 2) של החוקרת והמעצבת הישראלית-אמריקאית נרי אוקסמן יחד עם קבוצת Mediated Matter מ-MIT, אותה הובילה בעבר. במסגרת הפרויקט, הקבוצה בנתה סביבת ניסוי סגורה שמחקה תנאי אקלים טבעיים ומיועדת למחייה של דבורים. זהו פרויקט מקיף שאחת המטרות העיקריות שלו הייתה לאפשר מעקב וניתוח ממוחשב של האדריכלות של הדבורים. המטרה הייתה להבין מהם המבנים שהן בונות ובאיזה אופן הן עושות זאת. אחת התצפיות המעניינות שעלו ממנו בהקשר של השעווה הייתה שהדבורים ישתמשו גם בשעווה מעובדת או כזו שכוללת תוספים, כאשר זו זמינה. החוקרים משערים שככל הנראה הדבורים עושות זאת מכיוון שייצור השעווה דורש מהן הרבה מאוד אנרגיה. זהו תחליף חסכוני ויעיל יותר עבורן. כאן ניתן לקרוא עוד על הפרויקט ועל תפיסות העולם המרתקות שמאחוריו, ו כאן ראיון מעניין עם אוקסמן מאותה התקופה, עם הסבר על הפרויקט בדקה 14:25. מבנים של חלות דבש שנוצרו בשיתוף פעולה בין בני אדם ודבורים, היסטוגרמות של המבנה המקומר של חלת הדבש ותאים שנבנו משעווה עם תוספים. מתוך Synthetic Apiary II קרדיט: Neri Oxman and The Mediated Matter Group שפה חומרית חדשה בעולם בו שרשראות אספקה מתארכות, חומרי גלם אוזלים, ומערכות מתפקדות רק כשיש קבלנים או מקורות חיצוניים – מודל הכוורת מציע רעיון אחר. הוא מציע לפתח מערכות שמאפשרות יישום בהתאמה מקומית. מערכות אלו מבוססות על מגוון חומרים מצומצם על מנת לאפשר גמישות, קיימות ורווחה מערכתית לאורך זמן. הכוורת מלמדת אותנו גם על יחס אחר לחומר. יחס זה מבוסס על היכרות וקרבה שמאפשרות להסתכל על החומר לא רק כאמצעי לייצור, אלא כשותף לתהליך. הדבורים מכירות את החומר שלהן באופן אינטימי. הן גדלות בתוכו, חיות איתו, עובדות איתו כל חייהן. הידע שלהן הוא חומרי, חושי, עכשווי, ומאפשר להן לבנות ולפרק, להתאים ולהשתנות, בלי להזדקק לתכנון מרוחק או להוראות הפעלה. זוהי אינטליגנציה חומרית-ביולוגית אמיתית. חכמה שנובעת מהמפגש בין גוף, חומר, הקשר וסביבה. הבנה כזו של חומר יכולה לאפשר תהליכי חדשנות מדויקים יותר. תהליכים אלו מבוססים על הקשבה הדדית, פיתוח הדרגתי, חיבור לתנאים מקומיים והפעלה של שיקול דעת אנושי, אקולוגי ואתי. במקום לחפש פתרונות מבחוץ, אפשר להתחיל ממה שכבר קיים – במערכת, בסביבה, באנשים. גם בפיתוח ויישום של חומרים, גם בתהליכים יצירתיים, וגם בפרויקטים שמבקשים לחבר בין קיימות, טכנולוגיה ותרבות. נ.ב. אם כבר מדברים על דבורים, תמיד מעניין אותי לראות מעצבים שמוצאים דרכים חדשות להסתכל על הכוורת עצמה ולהשתמש בתצורות וחומרים שונים. קחו לדוגמה את פרויקט הגמר של יהודה בר מהמחלקה לעיצוב תעשייתי ב-HIT. הוא מצא דרך מקורית להשתמש בתפטיר (Mycelium, חומר מאוד מעניין וגם בר-קיימא) לבניית כוורות שמיועדות לחקלאות עירונית. פגשתי את יהודה עוד לפני שהגיש את הפרויקט, כשבאתי לייעץ לסטודנטים במחלקה, והתרשמתי מאוד מהידע והרצינות שלו. לא פלא שרגע אחרי ההגשה, הפרויקט שנקרא BEE2C כבר נמצא ב שלב הבא שלו . גלריית צילומים מתוך הפרויקט BEE2C של יהודה בר

סמוך לפרנקפורט, במבנה היסטורי של מפעל פורצלן מסורתי התקיים Materialdesign Designresearch Symposium של IMD - המוסד לעיצוב חומרים ולימודי חומרים מתקדמים שפועל כחלק מ־HfG Offenbach. לכאורה כנס אקדמי קטן, אך בפועל - ביקור במרחב חוקר המלא בידיים פועלות, ומעודד מפגש תרבויות ושיח בין-תחומי ער שעוסק בעתיד של עולם החומרים מנקודת מבט עיצובית. הגעתי לכנס מטרה לשמוע, להתרשם ולהבין מה מתרחש כיום במוקדי הידע והעשייה שמובילים את העשייה האקדמית בתחום באירופה. מצאתי קהילה מקצועית קטנה, מגובשת ומסבירת פנים של מעצבות ומעצבי חומרים, שפועלים יחד ברוח של פתיחות, סקרנות ורצון להרחיב אופקים דרך שיתופי פעולה בין תחומיים. כל אחד מהם מגיע מרקע ומקום אחר - איטליה, גרמניה, קולומביה ועוד - אך ביניהם נבנית רשת חיה של שותפות, ידע, טכניקות, השראה ומחקר משותף. IMD: אקדמיה בתוך מפעל פורצלן פעיל מפעל הפורצלן Höchst Porcelain Manufactury נוסד בשנת 1746 ומתבצעת בו עבודת יד מסורתית בפורצלן מקומי, אמנם בקנה מידה קטן, אך ברמות גימור מהגבוהות באירופה. המפעל פועל כבר מאות שנים, אך בשנים האחרונות מתקשה להתקיים מבחינה כלכלית – תוצאה של שינויי טעם, שוק תחרותי ועלויות ייצור גבוהות שמתקשות להתאים לדרישות השוק המודרני. הנוכחות של IMD (המוסד לעיצוב חומרים שפועל כחלק מ־HfG Offenbach) בתוך המפעל אינה מקרית. החיבור בין המוסד האקדמי למקום נועד לשמר את הידע החומרי, לתמוך בתעשייה מקומית ולייצר שיתופי פעולה בין דוריים ובין תחומיים. מעצבים, חוקרים ואנשי קראפט פועלים בו זה לצד זה, תוך שילוב של ידע מסורתי עם טכניקות עכשוויות, מחקר חומרי וכלים ניסויים לעיצוב חומרים חדשים. המיקום הפיזי של הכנס, לצד מדפי תבניות, דגמים וכלי עבודה, הדגיש את הקשר הישיר בין חומר, ידע, קהילה ומסורת. זה לא רק מקום שמעצב חומרים - זה מקום שמעצב ומשמר תרבות וידע. שיתופי פעולה בין אקדמיה לתעשייה מסורתית המוסד לעיצוב חומרים ולימודי חומרים מתקדמים (IMD) הוא דוגמה בולטת לחיבור ישיר בין מוסד אקדמי לבין סביבה יצרנית מסורתית - שיתוף פעולה שמתקיים גם באירופה וגם מחוצה לה במסגרת גישות עדכניות וחדשניות לפיתוח חומרים. החיבורים הללו מתרחשים בממשקים מגוונים: בין עיצוב למדעים מדויקים, טכנולוגיה, סוציולוגיה ותרבות חומרית. מעצבות ומעצבים משתפים פעולה עם ביולוגים, כימאים, מהנדסי מכונות, מהנדסי חומרים, אנתרופולוגים, פסיכולוגים, רופאים ואנשי מקצוע נוספים - מתוך הבנה שכדי להגיע לחדשנות משמעותית בחומרים נדרשת ראייה מערכתית ורגישות להקשרים תרבותיים והתנהגותיים. החיבור הזה מאפשר שימור של ידע מסורתי ייחודי, תוך פתיחה וגילוי של אפשרויות חדשות למחקר ופיתוח של חומרים חדשים באמצעות שיתופי פעולה רב-תחומיים ועבודת שטח יישומית. בכנס הוצגו יוזמות נוספות ברוח זו: אמה זיכר (Emma Sicher) הציגה שיתוף פעולה בין תחומי עם חוקרי מיקרוביולוגיה מאוניברסיטת Humboldt ועם Kasetsart University בתאילנד - שם למדה על טכניקות מסורתיות מקומיות של תסיסה, שהובילו אותה לגלות שניתן לגדל SCOBY מסוגים שונים של חומרים גם ללא הוספת גורם מניע לתהליך (Starter). השילוב בין ידע מסורתי למעבדות עיצוב ומדע פתח עבורה ועבור שותפיה למחקר כיוונים ושאלות מחקריות שלא היו נגישים קודם. בגרמניה, קבוצת המחקר Matters of Activity (MoA) של אוניברסיטת Humboldt פועלת בשיתוף עם מכון מקס פלאנק (Max Planck Institute of Colloids and Interfaces) בפרויקטים בין־תחומיים של עיצוב, ביולוגיה וכימיה של חומרים רכים. יוהאנה ההמאייר־קירטן (Johanna Hehemeyer-Cürten) הציגה מחקר שעוסק בתכונות, טכנולוגיות ויישומים אפשריים של קליפת עצי אורן המשמשים ביערנות המקומית בדגש על גילוי הקשרים שבין מבנה, חומר ותנועה וחקירת הפוטנציאל של החומר כמקור אלטרנטיבי. סופיה סולדד דוארטה פובלטה (Sofia Soledad Duarte Poblete) הציגה מחקר מעורר השראה שנעשה ב־Politecnico di Milano תחת קבוצת המחקר Made Trans בהובלת פרופ’ ולנטינה רוגנולי (Valentina Rognoli), לפיתוח מתודולוגיות רב־תחומיות לעבודה עם חומרים מקומיים, תרבותיים וברת־קיימא תוך שיתוף פעולה עם יזמים, חוקרי קיימות ומדעני חומרים. בכל המקרים הללו, שיתוף הפעולה בין מעצבות ומעצבים לחוקרים ואנשי מקצוע מתחומים אחרים אינו רק כלי עזר - הוא תנאי מוקדם לפיתוח של פתרונות מקוריים, רגישים להקשר ומבוססי חשיבה מערכתית. מעצבות ומעצבים כמובילי חדשנות בכנס הודגש שוב ושוב שתפקידם של מעצבות ומעצבים בתהליכי מחקר ופיתוח של חומרים הינו רחב ומגוון ואינו מוגבל לערכים אסתטיים בלבד - הם בונים גשרים בין תחומים ויוצרים שפה חומרית חדשה. עקרונות כמו התנסות חומרית פתוחה (Tinkering), הקשבה לחומר, עבודה דרך הידיים וניסוי וטעייה מזוהים כיום עם מחקר עיצובי עכשווי – והם אלה שמקדמים חדשנות מתוך פעולה. ברבים מתהליכי המחקר שהוצגו, ניכר כי המעצבות והמעצבים מילאו גם תפקיד של facilitators - אנשי מקצוע שמגשרים בין שפות דיסציפלינריות שונות ויוצרים שפה חזותית, חומרית ומושגית משותפת. במספר מקרים הוזכר כיצד המחקר העיצובי תרם לגילויים מדעיים מחד, ומאידך לקידום והנגשה של מחקר מדעי בזכות היכולות הייחודיות של המעצבים. עם זאת, עלתה בכנס גם תובנה חשובה: כדי להשתלב באופן אפקטיבי במחקרים בין־תחומיים, על המעצבים לרכוש מיומנויות נוספות שלעתים קרובות אינן חלק מהכשרתם הפורמלית. בין אלה נמנות יכולות תיעוד שיטתיות, כתיבת פרוטוקולים ומדידה כמותית. היעדר כלים אלו עלול לעכב את ההכרה בתרומה של מעצבים, ואף ליצור זלזול לא מודע מצד שותפים מדיסציפלינות אחרות. כדי שמעצבים לא רק ישתלבו אלא ישפיעו, דרוש מהלך שמחזק את היכולת לתקשר את הפעולה והמחשבה העיצובית באופן שהשותפים המדעיים והטכנולוגיים יוכלו להבין, להעריך ולהשתמש בה כמנוף לפיתוח משותף. שיתופי פעולה עם מדענים ומהנדסים כדי לפתח חומרים חדשניים בעלי רלוונטיות סביבתית, טכנולוגית ותרבותית, לא די בגישה עיצובית או בפתרונות שנולדו בסדנת קראפט חד פעמית. הכנס הדגים כיצד שיתופי פעולה עמוקים וארוכי טווח בין מעצבות ומעצבים למדענים, מהנדסים וחוקרי סביבה - מאפשרים פריצות דרך מחקריות, משפרים את תהליכי הפיתוח ותורמים לקידום וחשיפה של הידע המחקרי. כיום, מעצבים לא רק משתלבים בצוותים מולטי־דיסציפלינריים, אלא יוזמים ומכוונים את עבודתם לאזורים שהוגדרו קודם כ״מחוץ לתחום״. הם מביאים ראייה מערכתית, רגישות הקשרית ויכולת לדמיין עתידים חומריים חדשים ובכך מעוררים עניין גם בצד המדעי. לצידם, השותפים לתהליך מהתחום המדעי או ההנדסי - כימאים, ביולוגים, מהנדסי מכונות וחומרים - תורמים ידע מדעי תיאורטי ומעשי שמאפשר לקדם את המחקר מהתנסות לתגליות מדעיות ו/או יישומיות. כפי שהוצג בכנס שיתופי פעולה אלה מתקיימים לעיתים קרובות בזכות מסגרות מחקר בין־לאומיות, בתמיכת מוסדות כמו האיחוד האירופי, מועצות מחקר לאומיות או יוזמות אקדמיות ייעודיות. במקומות שבהם יש תמיכה מוסדית כזו, ניתן לראות כיצד חיבורים בין עיצוב למדע הופכים מניסיוניים לשיטתיים ומובילים לא רק לפרויקטים חדשניים אלא גם לשינוי עומק בתרבות המחקר והפיתוח. גישות סביבתיות ואקולוגיות לעיצוב חומרים הקשר בין תחום החומרים לסוגיות של קיימות הוא קשר מהותי. השימוש בחומרים הוא אחד הגורמים המרכזיים בפגיעת האדם בכדור הארץ, בעקבות תהליכי ההפקה, הייצור, הצריכה והסילוק שלהם. מדובר במעגל שלם שכולל כרייה של משאבים מוגבלים, שימוש באנרגיה ובמים, פליטות מזהמים, תנאי עבודה פוגעניים, שינוע ואריזה, ולבסוף - טיפול סוף חיים בעייתי שכולל עודפי פסולת, זיהום וסיכונים בריאותיים וסביבתיים. לכן מתחזק ומתבהר הצורך במעבר ממבט אנתרופוצנטרי - שבו החומר נתפס ככלי לשירות האדם - למבט שבסיסו בגישות אקולוגיות ואקוצנטריות, כזה הרואה את החומר כחלק ממערכת רחבה של חיים, סביבה, זמן ויחסים הדדיים. בכנס המעבר לגישות הללו הוצג לא רק כתיאוריה מופשטת אלא כפרקטיקה ממשית. יוהאנה ההמאייר־קירטן (Johanna Hehemeyer-Cürten) הציגה פרשנות עיצובית מדויקת לאמירה המיוחסת לג'וליאן וינסנט (Julian Vincent): "בטבע, הצורה זולה והחומר יקר". היא השוותה בין האופן שבו בטבע חומר אחד - למשל צלולוז - מאפשר יצירת אינספור יישומים, צורות, טקסטורות ומבנים, לבין הדרך שבה האדם משתמש באינספור חומרים, המגיעים לעיתים מרחבי העולם, לצורך יישום יחיד כמו סמארטפון. ההשוואה הזו שימשה בסיס לקריאה לחשיבה מחודשת על מערכות ייצור, חיסכון במשאבים, ועל התבונה המובנית בטבע לעומת העודפות שבתעשייה האנושית. ולנטין ברוק (Valentin Brück) הדגים גישה אקוצנטרית לעיצוב חומרים, המבוססת על עיצוב ספקולטיבי ככלי לדמיין ולתכנן עתידים רצויים. הרצאתו סיכמה היטב את הקריאה שחזרה גם אצל דוברות ודוברים אחרים: יש להרחיב את ההגדרה של "משתמשים" - שתכלול לא רק בני אדם, אלא גם צמחים, חיידקים, אדמה ומערכות חיים שלמות – ובכך להניח תשתית לתכנון מערכתי רגיש ומקיים. מנקודת מבטי כחוקרת ומומחית לחדשנות בחומרים, השילוב בין קיימות לחדשנות הוא אינטגרלי: לא ניתן לתכנן עתיד בלי להכניס שיקולים הקשורים במשבר האקלים, מגמות בצמצום משאבים, שינויים רגולטוריים, טכנולוגיים וגאוגרפיים. תכנון שמתעלם מכל אלה עשוי להיראות חדשני, אך בפועל הוא מתכנן עבור עתיד שלא יגיע מכיוון שהוא מתעלם מהמציאות הסביבתית, הכלכלית והחברתית המשתנה. הפוטנציאל בישראל לצד מה שנעשה באירופה, גם בישראל יש תשתית ראשונית לפיתוח חומרים בגישה עיצובית־מקיימת. במסגרת מחקר שערכתי באוניברסיטת תל אביב נמצא כי כ־11% מפרויקטי הגמר בעיצוב תעשייתי שנעשו בשנים האחרונות עסקו בפיתוח חומרים, וכ־50% מהם התמקדו בחומרים סביבתיים. מעבר לנתונים, ניכר כי סטודנטים וסטודנטיות לעיצוב מבטאים סקרנות ורצון להתמודד עם אתגרי הסביבה דרך חומר - אך עושים זאת לרוב בצורה אינטואיטיבית ומתוך רצון ונטייה אישית. דווקא כאן נפתח פתח משמעותי לחדשנות: החיבורים האפשריים בין עיצוב למדעים מדויקים, הנדסה, מדעי הסביבה, קראפט מקומי ותעשייה מסורתית טרם מוצו בישראל. באקדמיה, באקסלרטורים ובמכוני המחקר המקומיים ניתן לבנות תשתית שתביא לקפיצת מדרגה ביוזמות הקיימות ותהווה בסיס של עשייה רחבה, מערכתית ורב־תחומית. יש בישראל כבר היום יוזמות שמבשרות את העתיד הזה: קורסים אקדמיים ראשונים שמתמקדים בחומרים בגישה עיצובית ובין תחומית, סטארטאפים שנולדים מתוך פרויקטי גמר חומריים של מעצבים ושיתופי פעולה נקודתיים בין מעצבים, אדריכלים וחוקרים שמייצרים מתודולוגיות וגילויים מדעיים חדשים. אלו ניצנים של תחום צומח. דווקא כיום, נוכח הצורך המתגבר באיתור מקורות, טכנולוגיות ויישומים אלטרנטיביים בתחום החומרים, מדינה כמו ישראל שעד כה הצליחה לבסס תעשייה שממוקדת רק במגוון מצומצם של חומרים יכולה להשתמש במשאבים הייחודיים שיש לה - מעצבים ומעצבות מעולים, חוקרים סקרנים, תעשייה טכנולוגית מפותחת וה"ראש הישראלי" - כדי להפוך, אם נרצה בכך, למוקד חדש של חדשנות בחומרים בגישה עיצובית, תוך בניית שיתופי פעולה, תשתיות ידע ומסלולי פיתוח חדשים. לסיכום הכנס חידד עבורי את מה שאני מכירה מניסיון אישי: החדשנות בעולם החומרים אינה נוצרת רק דרך טכנולוגיות פורצות דרך, אלא גם במעבדות וסדנאות קטנות, במפגש בין דיסציפלינות, מתוך חקירה סקרנית, עבודת יד וראייה מערכתית. אני פועלת כעצמאית מתוך זיהוי של צורך ממשי: למרות הפוטנציאל האמיתי, בישראל התחום עדיין בחיתוליו. כמי שפועלת בשטח הזה כבר מעל לעשור, חשוב לי לתווך ידע - בין מה שקורה כאן למה שמתרחש בעולם - ולהפך. המטרה שלי היא לחשוף קהלים שונים למגמות חדשות, לחבר בין מעצבים, חוקרים, יזמים ותעשייה, ולבסס תחום שיכול להניב תועלת מקצועית, סביבתית וכלכלית. אני מאמינה שכדי לפעול אחרת, צריך לדעת לחשוב אחרת ולהיחשף לדוגמאות שמציעות כיוונים חדשים זה הצעד הראשון. הכנס הזה היה אחת הדוגמאות, ואני שמחה על ההזדמנות לחלוק את התובנות ממנו. למידע נוסף על IMD - The Institute for Materialdesign and Advanced Material Studies: https://imd-materialdesign.com/ ואם אתם כבר מגיעים לאיזור פרנקפורט: כדאי מאוד לבקר בגן הבוטני Palmengarten ולגלות שם הרבה יותר מ-50 גוונים של ירוק

In the evolving world of design, materials are no longer just passive elements. They have become active contributors to the creative process, shaping not only the aesthetics but also the functionality and sustainability of products and spaces. As someone deeply involved in the intersection of design, science, and technology, I have witnessed firsthand how the integration of innovative materials can transform ideas into tangible, impactful realities. This post explores how cutting-edge materials are enhancing design, offering practical insights and reflections for those seeking to push boundaries and create meaningful value. The Role of Innovative Materials for Design Innovative materials are redefining what is possible in design. They bring new properties, textures, and capabilities that allow designers to rethink traditional constraints. For example, lightweight composites enable the creation of structures that are both strong and flexible, while smart materials respond dynamically to environmental changes, adding layers of interactivity and adaptability. One of the most exciting aspects of these materials is their potential to address sustainability challenges. Biodegradable polymers, recycled composites, and materials derived from renewable sources are increasingly integrated into design processes, reducing environmental impact without compromising quality or aesthetics. In practical terms, designers can leverage these materials to: Enhance durability while reducing weight and cost. Incorporate multi functions such as improve performances and protection. Create modular and adaptable systems that evolve with user needs. Support circular economy principles through recyclability and biodegradability. These capabilities open new avenues for innovation, encouraging a holistic approach that balances creativity, performance, and responsibility. Bomber jacket by Vollebak made from a metal-infused textile by SHILDTEX, designed to block magnetic signals and offer antibacterial protection. This textile was also used on NASA’s Curiosity Rover during its Mars mission (which I wrote about here and spoke about here ). Credit: Vollebak, Shiledtex. Photo: Sun Lee. What does material innovation mean? Material innovation goes beyond simply discovering new substances. It involves a strategic approach to understanding how materials interact with design goals, user experience, and environmental factors. It requires collaboration across disciplines—bringing together chemists, engineers, designers, and manufacturers to co-create solutions that are both feasible and visionary. At its core, material innovation means: Reimagining traditional materials by enhancing their properties through technology and design thinking. Developing entirely new materials that respond to specific challenges or opportunities. Integrating materials into the design process from the earliest stages, rather than as an afterthought. Balancing technical performance with aesthetic and tactile qualities to create holistic products, spaces and experiences. For instance, consider the rise of self-healing materials that repair minor damages autonomously. This innovation not only extends product lifespan but also reduces maintenance costs and waste. Similarly, transparent wood composites offer an alternative to glass with improved insulation and sustainability credentials. Understanding material innovation requires a mindset that embraces experimentation and iteration. It is about asking: How can this material solve a problem or open new possibilities? How does it align with broader goals such as sustainability or increasing customer loyalty? These questions guide the exploration and application of new materials in meaningful ways. Biomason's sustainable concrete bricks are made using bacteria as a binder instead of Portland cement. Source: Biomason.com Practical Applications of Cutting-Edge Materials in Design The impact of innovative materials is visible across various design fields—from product design and fashion to architecture and urban planning. Here are some examples that illustrate how these materials are applied: Architecture and Interior Design Advanced materials like aerogel provide exceptional insulation with minimal thickness, enabling sleek, energy-efficient building envelopes which reduce reliance on HVAC systems. Self-healing concrete decreases maintenance requirements and extends the lifespan of buildings and infrastructure. Recycled materials are being used more frequently to craft distinctive textures within spaces, while also aiding in meeting regulatory standards. Product Design More and more Designers are incorporating bio-based plastics and alternative materials to reduce carbon footprints. Smart textiles embedded with sensors enable garments that monitor health or adapt to weather conditions. 3D printing with novel materials allows rapid prototyping and customization, accelerating innovation cycles. Furniture and Industrial Design Lightweight metal alloys and carbon fiber composites enable ergonomic, durable furniture that is easy to transport and assemble. Materials with antimicrobial properties are gaining importance in public and healthcare environments, enhancing hygiene without compromising design. Sustainability and Circularity Material systems designed for disassembly and recyclability support circular design principles. For example, modular components made from compatible materials can be easily separated and reused, minimizing waste. These examples illustrate that material innovation goes beyond mere novelty; it involves developing solutions that address real-world needs and limitations, and in some cases takes a long time from ideation to implementation. It's important to note that while some examples are already commercially available and in use, others remain in the research or conceptual stages, or may be expansive and rare. Pavilion inspired by beetle wings and Victorian greenhouses, made from woven glass and carbon fibers using a custom robotic weaving process. Designed by: Achim Menges, Moritz Dörstelmann, Jan Knippers, and Thomas Auer. Integrating Innovative Material Solutions into Design Strategy To fully harness the potential of innovative materials, it is essential to embed them within a strategic design framework. This involves several key steps: Research and Exploration : Stay informed about emerging materials and technologies. Engage with material scientists, attend industry events, and explore case studies. Cross-Disciplinary Collaboration : Foster partnerships between designers, engineers, and manufacturers to ensure materials are applied effectively and sustainably. Prototyping and Testing : Experiment with materials early in the design process to understand their behavior, limitations, and opportunities in real life scenarios. Sustainability Assessment : Evaluate the environmental impact of materials throughout their lifecycle, from sourcing to disposal. User-Centered Design : Consider how materials affect user experience, including tactile qualities, durability, and maintenance. By following these steps, designers and organizations can create products and environments that are not only innovative but also resilient and responsible. For those interested in exploring further, I recommend looking into our FAQ . For more information, you can also visit our About page or reach out through our Contact page. Looking Ahead: The Future of Material Innovation in Design The trajectory of material innovation points toward increasingly intelligent and sustainable approach to materials. Advances in nanotechnology, biotechnology, and digital fabrication will continue to expand the palette available to designers. With noticeable attention to multipurpose, multiuse materials. However, at the same time, re-discovery and re-implementation of traditional material techniques, styles and applications will grow in specific markets, such as luxury and resort. Some trends to watch include: Biofabrication : Growing materials from living cells to create biodegradable and regenerative products. Adaptive Materials : Surfaces and structures that change properties in response to environmental stimuli. Digital Material Libraries : Databases that allow designers to simulate and select materials based on performance and sustainability criteria. Localized Production : Using materials sourced and produced locally to reduce carbon footprints and support regional economies and design authenticity. Embracing these developments requires openness to experimentation and a commitment to integrating material innovation into the core of design practice. It is an exciting time to be involved in this field, where the convergence of disciplines can lead to breakthroughs that redefine how we create and interact with the built environment. Leading fashion designer Stella McCartney teamed up with Israeli startup Balena to create an ultra-sustainable sneaker using Bleana's compostable, recyclable, bio-based alternative to plastic as the sole material. This sneaker was was named one of Time Magazine’s "Best Inventions of 2025" (October 2025 update). Credit: Stella McCartney, Balena Innovative materials are not just tools but partners in the design process. They challenge us to think differently, act responsibly, and create with intention. By understanding their potential and integrating them thoughtfully, we can shape a future where design is more adaptive, sustainable, and inspiring.

בעולם העיצוב חומרים כבר מזמן לא משמשים רק רכיבים פסיביים; ובשנים האחרונות הם הפכו ביתר שאת לגורמים פעילים בתהליך היצירה שמשפיעים לא רק על המראה, אלא גם על הפונקציונליות, העמידות והקיימות של מוצרים וחללים. בתור מי שפועלת במפגש שבין עיצוב, מדע וטכנולוגיה, ברור לי עד כמה חומרים חדשניים יכולים להפוך רעיונות למציאות פיזית ובעלת השפעה. הכתבה הזו בוחנת את הדרכים שבהן חומרים מתקדמים תורמים לחשיבה ולעשייה עיצובית, ומציעה נקודות מבט וכלים למי שרוצה לפעול אחרת – וליצור ערך משמעותי. תפקידם של חומרים בתהליכי עיצוב גישה חדשנית לחומרים מגדירה מחדש את גבולות האפשר. היא מציעה גילוי של תכונות, מרקמים ויכולות חדשות שמאפשרים למעצבות ומעצבים לדמיין מחדש את מה שנחשב אפשרי. כך לדוגמה חומרים מרוכבים קלים במיוחד מאפשרים מבנים גמישים אך חזקים, וחומרים חכמים המגיבים לתנאים סביבתיים ומשנים את התנהגותם בזמן אמת יכולים להרחיב את היכולות הפונקציונליות של מוצר או של סביבה אדריכלית.. אבל אולי האספקט המרגש והחשוב ביותר בעת הנוכחית הוא תרומתם של חומרים אלה לאתגרים סביבתיים. פולימרים מתכלים, רכיבים ממוחזרים וחומרים ממקורות מתחדשים משתלבים יותר ויותר בתהליכי עיצוב על מנת לצמצם נזקים והשפעות סביבתיות, בלי לוותר על איכות או אסתטיקה. ברמה היישומית, חומרים חדשניים מאפשרים: שיפור עמידות תוך חיסכון במשקל ובעלויות שילוב תפקודים רבים דוגמת הגנה, ביצועים, התאמה למשתמש תכנון מערכות מודולריות שמסתגלות לצרכים משתנים תמיכה בעקרונות הכלכלה המעגלית באמצעות יכולות מיחזור והתכלות כל אלה פותחים מרחב חדש לחשיבה חומרית מערכתית, שבה יצירתיות, תפקודיות ואחריות אינן סותרות זו את זו, אלא מזינות זו את זו. ג'קט 'בומבר' של חברת Vollebak עשוי טקסטיל משולב מתכת שפותח על ידי SHILDTEX אשר חוסם אותות אלקטרוניים ובעל תכונות אנטיבקטריאליות. אותו טקסטיל שימש גם את רכב החלל Curiosity של נאס"א במשימת המאדים, עליו כתבתי כאן ודיברתי כאן . קרדיט: Vollebak, Shieldtex. צילום: Sun Lee. מהי בעצם חדשנות בחומרים? חדשנות בחומרים אינה רק גילוי של חומר חדש. מדובר בגישה אסטרטגית להבנה של האופן שבו חומרים פוגשים מטרות עיצוב, חוויית משתמש ושיקולים סביבתיים. זוהי גישה בין-תחומית במהותה שמזמינה מעצבים, מהנדסים, כימאים ויצרנים לעבוד יחד, ולחבר בין חזון לביצוע. בבסיסה, חדשנות בחומרים כוללת: שדרוג חומרים קיימים באמצעות טכנולוגיה וחשיבה עיצובית פיתוח חומרים חדשים לגמרי לצרכים ייחודיים שילוב מוקדם של החומר בתהליך העיצוב , לא רק לקראת שלבי הייצור איזון בין ביצועים טכניים, איכות, תחושה וערך למשל, חומרים שמתקנים את עצמם (self-healing materials) מאריכים את חיי המוצר ומצמצמים בזבוז. חומרים מרוכבים שקופים, מבוססי עץ או פולימרים טקסטיליים, מהווים אלטרנטיבה לזכוכית ומציעים בידוד טוב יותר ופרופיל סביבתי משופר. כדי להבין מהי חדשנות בחומרים יש לאמץ חשיבה ניסיונית ולהתחיל לשאול שאלות כמו: מה הבעיה שהחומר הזה יכול לפתור? איזה ערך חדש הוא יכול לייצר? ואיך ההטמעה שלו משתלבת עם יעדים רחבים יותר כמו קיימות או אמון לקוחות? לבנים אקולוגיות של חברת Biomason. במקום מלט פורטלנד, החברה משתמשת בבקטריות כגורם מקשר. מקור: biomason.com יישומים עכשוויים בעולמות העיצוב ההשפעה של חומרים חדשניים ניכרת בתחומי עיצוב רבים – ממוצר ואופנה ועד לארכיטקטורה ותכנון ערים. הנה כמה דוגמאות שממחישות זאת: אדריכלות ועיצוב פנים: חומרים כמו אירוג'ל מאפשרים בידוד תרמי מרשים בעובי דק במיוחד, מה שמאפשר תכנון של מבנים יעילים אנרגטית ומצמצם את הצורך במיזוג. בטון שמתקן את עצמו מפחית את הצורך בתחזוקה ומאריך את חיי המבנים או התשתיות המשתמשות בו. שימוש בחומרים ממוחזרים מאפשר הוספה של טקסטורות ועניין מבנים וחללים, תוך עמידה בדרישות של תקנים סביבתיים. חומרים אנטי־בקטריאליים מתקדמים משולבים כיום בעיצוב מרחבים ציבוריים ובריאותיים, מבלי לפגוע באסתטיקה. עיצוב מוצרים ורהיטים: יותר ויותר מעצבים משלבים ביופלסטיק או חומרים חלופיים על מנת להפחית את טביעת הרגל הפחמנית של מוצרים ומערכות. טקסטילים חכמים שמכילים חיישנים מאפשרים ליצור ביגוד שמגיב לסביבה או כזה שמנטר את בריאות הלובשים. סגסוגות קלות וסיבי פחמן יוצרים רהיטים חזקים ונוחים שקל לשנע. הדפסה בתלת־ממד עם חומרים חדשניים מזרזת תהליכי פיתוח והתאמה אישית של פתרונות. קיימות וכלכלה מעגלית: עיצוב המתייחס ליכולת הפירוק והמיחזור של החומרים תומך במטרות קיימות ו-ESG של חברות וארגונים. לדוגמה, תכנון רכיבים מודולריים מחומרים תואמים לפירוק ושימוש מחדש בריהוט ומוצרי אלקטרוניקה. הדוגמאות הללו ממחישות כי חדשנות בחומרים אינה עוסקת רק בחידוש גרידא; היא כרוכה בפיתוח פתרונות המתייחסים לצרכים ולמגבלות של העולם האמיתי, ובמקרים מסוימים נדרש זמן רב משלב הרעיון ועד ליישום. חשוב לציין שבעוד שחלק מהדוגמאות כבר זמינות מסחרית ונמצאות בשימוש, אחרות נותרות בשלבי מחקר או רעיון, או עשויות להיות יקרות ונדירות. מבנה פביליון בהשראת כנפי חיפושיות וחממות ויקטוריאניות אשר הוצג במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון. המבנה עשוי סיבי זכוכית ופחמן בשזירה רובוטית ייחודית. עיצוב: Achim Menges, Moritz Dörstelmann, Jan Knippers, Thomas Auer. איך משלבים חומרים חדשניים באסטרטגיה העיצובית? כדי לממש את הפוטנציאל, יש לשלב חומרים חדשניים בתוך מסגרת אסטרטגית. אלה השלבים המרכזיים: חקירה וגילוי של חומרים: להכיר מגמות, להשתתף באירועים מקצועיים, וללמוד ממקרי מבחן שיתופי פעולה בין תחומים: לוודא שהחומרים מותאמים גם לעיצוב וגם לייצור ולהפצה אב-טיפוס וניסוי: לבדוק מוקדם את ההתנהגות בפועל על מנת לגלות בעיות או הזדמנויות שצצות בחינה סביבתית: להעריך את השפעת החומרים לאורך כל מחזור החיים עיצוב ממוקד משתמשים: להתחשב בתחושה, נוחות, עמידות ותחזוקה לאורך זמן יישום של צעדים אלה יכול להניב מוצרים, שירותים וסביבות שהם לא רק חדשניים אלא גם עמידים, מתחשבים בסביבה, ורלוונטיים לאורך זמן. מה צופן עתיד החומרים בתחום העיצוב? הכיוון ברור: שילוב הולך וגדל של חומרים חכמים וברי קיימא. חידושים בננו-טכנולוגיה, ביוטכנולוגיה וייצור דיגיטלי ירחיבו את האפשרויות, לצד חזרה מתוחכמת לטכניקות מסורתיות בשווקים מסוימים כמו יוקרה ופנאי. מגמות בולטות: ייצור ביולוגי (Biofabrication): גידול חומרים מתאים או יצורים חיים ליצירת חומרםי מתכלים ומתחדשים חומרים חכמים ואדפטיביים: כאלה המגיבים לשינויים בתנאי הסביבה דוגמת טמפרטורה, אור, תנועה סריות דיגיטליות ופיסיות של חומרים: המאפשרות יצירת הדמיות ובחירה של חומרים לפי ביצועים ומדדים כלכליים וסביבתיים ייצור מקומי: שימוש בחומרי גלם ומערכי ייצור מקומיים לחיזוק הכלכלה המקומית ואותנטיות העיצוב לצד הרצון לחידוש, נדרשת גם פתיחות לניסוי וטעייה ומוכנות להטמעה עמוקה של גישה חומרית בתוך תפיסת העיצוב עצמה. אנו נמצאים בתקופה מקצועית מרגשת, שבה החיבורים בין תחומים עשויים לשנות לא רק מוצר כזה או אחר, אלא גם את הדרך שבה אנו פועלים וחושבים. המעצבת סטלה מקרטני חברה לסטארטאפ הישראלי Balena, ויחד יצרו את "הסניקרס הכי מקיימות עד כה", עם סוליה שעשויה מהחומר הביולוגי המתכלה והניתן למיחזור שפותח על ידי Balena. הנעל נכנסה לרשימת "ההמצאות הטובות של 2025" של מגזין TIME (עדכון אוקטובר 2025). קרדיט: Stella McCartney, Balena. גישת החדשנות בחומרים הופכת את החומרים מברירת מחדל לשותפים מלאים בתהליך העיצוב. זוהי דרך שמאתגרת ומעודדת אותנו לחשוב אחרת, לפעול באחריות, ולעצב מתוך כוונה. כאשר מבינים את הפוטנציאל המלא שקיים בחומרים ומשלבים אותם בצורה מושכלת בתהליכי העבודה, ניתן ליצור עתיד שבו העיצוב הוא לא רק יפה או יעיל – אלא גם מותאם לשוק, בר-קיימא, ומעורר השראה. למעוניינים לחקור לעומק, אני ממליצה לעיין עוד בפוסטים הנוספים או ב שאלות הנפוצות שלנו. למידע נוסף ניתן גם לבקר בדף " אודות " או ליצור קשר .

In the world of materials, the field of textiles stands at a fascinating intersection of material, culture, and innovation. On one hand, textiles are an intimate and everyday material, one of the first developed by humankind, embodying countless rich traditions and cultures. On the other hand, the technologies and techniques of the textile world deeply integrate material properties with design and computational processes, reminiscent of, and even forming a basis for, modern computers. In the current era, textiles are used in the most advanced industries and applications, from sports shoes and architecture to the aerospace industry. But at the base of it all are fibers and threads, fabrics and structures. These days, two important and fascinating exhibitions are being presented, focusing on central chapters in the history of textiles in modern Israel: the exhibition dedicated to the legacy of Ruth Dayan at the Beit Ha'am (Community House) in Moshav Nahalal (closing: May 10, 2025, details here ) and the cluster of contemporary exhibitions at the Herzliya Museum of Contemporary Art (closing: June 28, 2025, details here ). Visiting these exhibitions invites a journey of exploration following the story of textiles in Israel – from a central branch in shaping its young identity to contemporary expressions of innovation and creativity, revealing the great richness and beauty inherent in the field. No less important for those involved in the field, Tel Aviv Culture De Vinci recently opened a textile lab and published an open call for an artist residency in the field, and the Department of Textile Design at Shenkar is celebrating its 55th anniversary with a conference to be held on May 6, 2025, alongside a sale-exhibition of works by the department's alumni throughout the generations. Details further in the article. Ruth Dayan in Nahalal: Pioneer of Israeli Textiles " Melékhet Machashávet " (Artful Work/Skillful Craft) - the exhibition about the founder of "Maskit," Ruth Dayan, presented in Nahalal, is much more than a historical display. It is a contemporary dialogue with the world of a woman who charted a significant vision for the development of the textile field in Israel. Dayan's vision focused on integrating craft techniques and traditions, reflecting the diverse cultures comprising the local society, to create a new Israeli identity and language. The exhibition presents traditional and contemporary textile works by creators (male and female), as well as several works in wood, glass, and ceramics, all speaking a language that is both local and universal. The works interestingly and movingly combine aesthetics and the creators' personal expression, displaying impressive material and technological richness. The exhibition also includes a section dedicated to Dayan herself and her work at "Maskit" , and it spans two floors of the building. The unique venue of the exhibition, the Beit Ha'am of Moshav Nahalal designed by architect Richard Kaufmann and built in 1930, enriches the visitor experience and deepens the understanding of the connection between Ruth Dayan's vision, the materials and techniques used at "Maskit," and the geographic-cultural context of the period. Herzliya Museum: A Broad Canvas of Local Textiles The Herzliya Museum of Contemporary Art is currently presenting a cluster of exhibitions examining the local textile world from various angles. The exhibitions feature works by established and contemporary artists and designers who delve into the material, traditional techniques, and the innovative potential inherent within it. The exhibition "Textile–Art–Textile: Perspectives on Then and Now" lays out a broad canvas of local activity in the textile field, connecting independent creators who operated, and some still operate, at the seam between artistic and industrial creation, among them Naora Warshavsky, who was the chief textile designer at "Maskit." It is particularly interesting to observe the exhibits that include sketches and work plans, allowing a glimpse into the computational aspect present in textiles. One can trace the line of thought connecting the plan, the material, the machine, and the technique through to the final product, thereby understanding the value of knowledge acquired through experience and handwork. The exhibition "Ziona Shimshi: Fabric Patterns in Her Handwriting" presents the creator's unique style as expressed in silk prints of geometric-organic shapes in rich colors on fabrics that covered, wrapped, and decorated many homes in Israel. Moving items previously known as curtains, lampshades, or wall decorations to the museum walls allows for a renewed observation of the colorful compositions and a focus on the details produced by the technique. The exhibition "Structura: Weaving in Israel, from Functionalism to Fiber Art" presents large-scale works demonstrating how creative-artistic thinking can stretch boundaries and enrich a limited system of materials and techniques. Moving to the exhibition "Fatma Abu Rumi: Close to Herself" momentarily creates a sense of contrast, from physical textiles to images of textiles in painting. This is the only exhibition in the cluster dealing with the connection between textiles and the human experience, through the creator's personal-cultural interpretation. The connection between the exhibitions enhances the emotional impact of her works, which can be jarring. The exhibitions "Eternal Spring: Mambush Carpet Weaving Workshop, Ein Hod" and "Gur Inbar: Thread from Material" open and close the cluster, offering a thought-provoking dialogue between the recent history of creation and the textile industry that flourished and faded in Israel, and the work of one of the contemporary designers active in the field. Towards the end of the visit to the Herzliya Museum, one encounters the visiting project "Ba'ari Plot," pots with living plants surrounded by sooty roof tile fragments collected from the kibbutz, telling the stories of families from Kibbutz Ba'ari through the homes that remained after October 7th. The plot, the tiles, and the textiles all tell a story of life, home, and hope for renewed growth. Learn & Create: Textile Open Call and Conference As part of the cultural and artistic activities of the Tel Aviv-Yafo Municipality, Tel Aviv Culture De Vinci opened a textile lab a few months ago and now offers a unique opportunity for a three-month research-material based artist residency in the summer of 2025. This is an invitation to create, research, and present your work in a supportive and respected cultural center. If textiles are part of your practice, it is recommended to check the details of the call and apply here (application deadline: May 6, 2025). Concurrently, the Department of Textile Design at Shenkar, which next week marks 55 years of existence with a professional conference , continues to be an important center for study and creation in the field, nurturing a new generation of successful designers and creators. The conference also marks the opening of the exhibition " Bad Bevad " (Fabric by Fabric / Simultaneously), which will be displayed from May 5-7, 2025, bringing together about 100 works by alumni, both veteran and young, of the department. Among the various media in the exhibition, one can see works using techniques of digital printing, hand embroidery, quilting and embroidery, printing on various types of fabrics, Tibetan wool tufting, wool knitting, Jacquard knitting, woven wax threads on a brass frame, and much more. The works presented in the exhibition are original textile creations offered for sale by the designers and artists. 40% of the proceeds from the sale of works from the exhibition will be donated to support rehabilitation and recovery centers in health institutions through activities involving textiles, led by the Department of Textile Design at Shenkar, and 60% of the proceeds will go to the creators. The Journey of Textiles in Israel: From Proud Roots to Renewed Growth The exhibitions in Nahalal and Herzliya tell the story of the development of the textile field in Israel, connecting the manufacturing industry, artistic creation, culture, and identity. In its early decades, the local textile industry was an economic and cultural pillar and a source of pride, bringing together diverse textile traditions with a local vision. Companies like "Maskit" and "Ata" are testimony to this success. Despite the changes that have occurred over the years, the spirit of Israeli textiles is still alive. Companies like Tefron, Nilit, and Delta continue to innovate in the field of advanced textiles, and despite the difficulties , hundreds of sewing workshops and textile studios also operate in Israel, producing everything from unique fashion items and exceptional one-of-a-kind textile pieces, through tallitot (prayer shawls), to military and tactical clothing and equipment in medium and large series. In a world becoming increasingly digital and detached from the physical senses, the importance of textiles and tactile intelligence is only growing. Textiles have always held a strong connection to culture and the human experience. The touch, texture, and feel of fabric evoke rich sensory experiences and connect us to physical reality. It is no coincidence that there is a fascinating historical link between the first weaving looms and the development of computers – both are based on principles of code and patterns. Perhaps it is no accident that precisely at this time, when we are experiencing a crisis and reprocessing questions of Israeli identity, many exhibitions focusing on local textiles are emerging. They remind us of the material and cultural richness inherent in Israeli weaving throughout the generations and invite us to reflect on its future.

בעולם החומרים, תחום הטקסטיל ניצב בנקודת מפגש מרתקת בין חומר, תרבות וחדשנות. מחד, טקסטיל הוא חומר אינטימי ויומיומי, אחד החומרים הראשונים שפותחו על ידי האדם, הטומן בחובו אינספור מסורות ותרבויות עשירות. מאידך, הטכנולוגיות והטכניקות של עולם הטקסטיל משלבות באופן עמוק בין תכונות חומריות לתכנון ולתהליכים חישוביים, שאף היוו בסיס לקוד הבינארי ולמחשוב המודרני. בעידן הנוכחי, טקסטיל משמש בתעשיות וביישומים המתקדמים ביותר, מנעלי ספורט ואדריכלות ועד לתעשיית החלל. אך בבסיס הכל עומדים סיבים וחוטים, יריעות ומבנים. בימים אלה מוצגות שתי תערוכות חשובות ומרתקות המתמקדות בפרקים מרכזיים בתולדות הטקסטיל בישראל המודרנית: התערוכה המוקדשת למורשתה של רות דיין בבית העם במושב נהלל (נעילה: 10.5.25, פרטים כאן ) ומקבץ התערוכות העכשווי במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית (נעילה: 28.6.25, פרטים כאן ). הביקור בתערוכות אלה מזמין למסע חקר בעקבות סיפורו של הטקסטיל בישראל - מענף מרכזי בעיצוב זהותה הצעירה ועד לביטויים עכשוויים של חדשנות ויצירתיות, וחושף את העושר והיופי הרב שטמון בתחום. לא פחות חשוב לעוסקות ולעוסקים בתחום, ת"א תרבות דה וינצ'י פתח לאחרונה מעבדת טקסטיל ופרסם קול קורא לשהות אמן בתחום, והמחלקה לעיצוב טקסטיל חוגגת 55 שנים להיווסדה ב כנס שיתקיים ב-6.5.25 ולצידו תערוכת מכירה של עבודות של בוגרות ובוגרי המחלקה לדורותיה. פרטים בהמשך הכתבה. הוקרה לרות דיין בנהלל: חלוצת הטקסטיל הישראלי " מְלֶ֥אכֶת מַחֲשָֽׁבֶת " - תערוכת ההוקרה למייסדת "משכית", רות דיין, אינה תצוגה היסטורית אלא דיאלוג עכשווי עם עולמה של האישה שהתוותה חלק משמעותי בפעילות בתחום הטקסטיל בארץ, אז וגם עכשיו. החזון של דיין התמקד בשילוב בין טכניקות ומסורות קראפט, המשקפות את מגוון התרבויות המרכיבות את החברה המקומית, ליצירת זהות ושפה ישראלית חדשה. התערוכה מציגה עבודות טקסטיל מסורתיות ועכשוויות של יוצרות ויוצרים, וכן מספר עבודות עץ, אבן וקרמיקה, שכולן דוברות שפה מקומית ואוניברסלית כאחד. העבודות משלבות באופן מעניין ומרגש בין האסתטיקה והעולם האישי של היוצרים, ומציגות עושר חומרי וטכנולוגי מרשים. בתערוכה מוצג גם חלק המוקדש לדיין עצמה ול פעילותה ב"משכית" , והיא פרוסה על פני שתי קומות המבנה. האכסניה הייחודית של התערוכה, בית העם של מושב נהלל שתכנן האדריכל ריכרד קאופמן ונבנה בשנת 1930, מעשירה את חווית הביקור ומעמיקה את ההבנה לגבי הקשר בין חזונה של רות דיין, החומרים והטכניקות ששימשו ב"משכית" וההקשר הגיאוגרפי-תרבותי של העשייה. אוצרת התערוכה: הדר מקובר מרום. מוזיאון הרצליה: יריעה רחבה של טקסטיל מקומי מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית מציג בימים אלה מקבץ תערוכות הבוחנות את עולם הטקסטיל המקומי מזוויות שונות. התערוכות מציגות עבודות של אמנים ומעצבים ותיקים ועכשוויים, המעמיקים בחומר, בטכניקות המסורתיות ובפוטנציאל החדשני הגלום בו. תחת הכותרת "טקסטיל–אמנות–טקסטיל: מבטים על אז ועכשיו" מקבץ התערוכות פורש יריעה רחבה של העשייה המקומית בתחום הטקסטיל, ומחבר בין יוצרות ויוצרים עצמאיים שפעלו וחלקם עדיין פועלים בתפר שבין יצירה אמנותית לתעשייתית, ביניהם גם נאורה ורשבסקי, שהייתה מעצבת הטקסטיל הראשית בחברת "משכית". מעניין במיוחד להתבונן במוצגים הכוללים סקיצות ותוכניות עבודה, המאפשרים הצצה לפן החישובי הקיים בטקסטיל. מוצגים אלה מאפשרים להתחקות אחר קו המחשבה המחבר בין התוכנית, החומר, המכונה והטכניקה ועד לתוצר הסופי, ובכך להבין את הערך של ידע הנרכש מתוך ניסיון ועבודת ידיים. התערוכה "ציונה שמשי: דפוסי בדים בכתב ידה" (אוצרת: יובל עציוני) מציגה את סגנונה הייחודי של היוצרת, כפי שהוא מתבטא בהדפסי משי של צורות גיאומטריות-אורגניות בצבעוניות עשירה על אריגים שכיסו, עטפו וקישטו מוסדות ובתים רבים בישראל. העברתם של מוצרים שהיו מוכרים בעבר כווילונות, אהילים או מפות אל קירות המוזיאון מאפשרת התבוננות מחודשת בקומפוזיציות הצבעוניות והתמקדות בפרטים שהטכניקה מייצרת. התערוכה "סטרוקטורה: אריגה בישראל, מפונקציונליזם לאומנות סיבים" (אוצרת: ד"ר נגה ברנשטיין, עוזרת לאוצרת: איה ערמוני) מציגה עבודות בקנה מידה גדול המדגימות כיצד חשיבה יצירתית-אומנותית יכולה למתוח את הגבולות ולהעשיר מערכת מצומצמת של חומרים וטכניקות. המעבר לתערוכה "פאטמה אבו רומי: קרובה אצל עצמה" (אוצרת: פרופ' יעל גילעת) יוצר לרגע תחושת ניגוד, מטקסטיל פיזי לדימויים של טקסטיל בציור. זוהי התערוכה היחידה במקבץ העוסקת בחיבור שבין טקסטיל לחוויה האנושית, דרך הפרשנות האישית-תרבותית של היוצרת, והחיבור בין התערוכות מעצים את האימפקט הרגשי של עבודותיה, שיכול להיות מטלטל. התערוכות "אביב נצחי: סדנת ממבוש לאריגת שטיחים, עין הוד" (אוצרת: צאלה קוטלר הדרי, עוזר לאוצרת: יובל קשת) ו-"גור ענבר: חוט מחומר" (אוצרת: גלית גאון, עוזרת לאוצרת: צפי סיון) פותחות וסוגרות את המקבץ, ומציעות דיאלוג מעורר מחשבה בין ההיסטוריה הקרובה של היצירה ותעשיית הטקסטיל שפרחו בארץ ודעכו, לבין יצירתו של אחד המעצבים העכשוויים הפועלים בתחום. לקראת סוף הביקור במוזיאון הרצליה, נפגשים בפרויקט המתארח "ערוגת בארי", עציצים עם צמחים חיים המוקפים בשברי רעפים מפויחים שנאספו מהקיבוץ ומספרים את סיפורן של משפחות מקיבוץ בארי דרך הבתים שנותרו בבתיהן אחרי ה-7/10. הערוגה, הרעפים והטקסטיל כולם מספרים סיפור של חיים, של בית ושל תקווה לצמיחה מחודשת. למידה ויצירה: קול קורא ליוצרות ויוצרי טקסטיל וכנס מקצועי כחלק מפעילות התרבות והאומנות של עיריית תל אביב-יפו, ת"א תרבות דה וינצ'י פתח לפני מספר חודשים מעבדת טקסטיל וכעת מציע הזדמנות ייחודית ל שהות אמן מחקרית-חומרית בת שלושה חודשים בקיץ 2025. זוהי הזמנה ליצור, לחקור ולהציג את עבודתכם במרכז תרבות תומך ומוערך. אם טקסטיל הוא חלק מהעשייה שלכם, מומלץ לבדוק את פרטי הקול הקורא ו להגיש מועמדות כאן (הגשת מועמדות עד ה-6.5.25). במקביל, המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר מציינת בשבוע הבא 55 שנים לקיומה בכנס מקצועי , וממשיכה להוות מוקד חשוב ללימוד ויצירה בתחום, ומטפחת דור חדש של מעצבות ויוצרות מצליחות. הכנס מציין גם את פתיחת התערוכה "בד בבד" שתוצג בתאריכים 5-7 למאי, 2025 ומאגדת כ-100 עבודות של בוגרות ובוגרים, ותיקים וצעירים של המחלקה. בין המדיות השונות בתערוכה ניתן לראות יצירות בטכניקות של דפוס דיגיטלי, ריקמה ידנית, קווילט וריקמה, הדפסה על סוגי בדים שונים, טאפטינג בצמר טיבטי, סריגה בצמר, סריגת זקארד, חוטי שעווה ארוגים על שלד פליז ועוד ועוד. העבודות המוצגות בתערוכה הן יצירות טקסטיל מקוריות אשר מוצעות למכירה על-ידי המעצבים והאמנים. 40% מההכנסות ממכירת עבודות מהתערוכה יתרמו לתמיכה במרכזי שיקום והחלמה במוסדות בריאות באמצעות פעולות המשלבות טקסטיל, בהובלת המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, ו-60% מההכנסות יועברו ליוצרות.ים. המסע של הטקסטיל בישראל: משורשים גאים לצמיחה מחודשת התערוכות בנהלל, בהרצליה ובשנקר מספרות את סיפור התפתחותו של תחום הטקסטיל בישראל, ומחברות בין התעשייה היצרנית, יצירה אומנותית, תרבות וזהות. בעשוריה הראשונים, תעשיית הטקסטיל המקומית הייתה עמוד תווך כלכלי ותרבותי ומקור גאווה, שהפגיש מסורות טקסטיל מגוונות עם חזון מקומי. חברות כמו "משכית" ו"אתא" הן עדות להצלחה זו. למרות ה שינויים שחלו במהלך השנים, רוח הטקסטיל הישראלית עדיין חיה. חברות כמו תפרון, נילית ודלתא ממשיכות לחדש בתחום הטקסטיל המתקדם, ולמרות ה קשיים בישראל פועלות גם מאות מתפרות וסטודיות לטקסטיל המייצרות החל מפריטי אופנה ייחודיים ופריטי טקסטיל one-of-a-kind יוצאי דופן, דרך טליתות ועד לפריטי לבוש וציוד צבאי וטקטי בסדרות בינוניות וגדולות. דוגמה מעניינת ליתרונות השותפות בין אנשי תעשייה, עיצוב ועסקים במציאות החדשה של תחום הטקסטיל בישראל ניתן מוצגת ב כתבתה של ענת ג'ורג'י בדה מרקר (30.4.25, חומת תשלום) שמספרת סיפור מעורר השראה על תעשיית הטקסטיל המקומית ועד כמה הגורם האנושי משמעותי עבורה. הכתבה מתחקה אחר גלגוליו של מפעל הטקסטיל הוותיק "גרבי יודפת", שהוקם ביוזמת חברי היישוב בשנות ה-80 ופעל עד שנות ה-2000 וזוכה כעת לחיים מחודשים תחת המותג "גרבים של פעם". במודל העסקי הנוכחי, חברי יודפת אמונים על השיווק וסיפור המותג, בעוד הייצור עצמו מתבצע במפעל Wave בכפר כאוכאב אבו אל-היג'א. מפעל זה הוקם ומופעל על ידי יוסוף חג'וג', שעבד בעבר במפעל הגרביים המקורי ביודפת. חוג'וג' התחיל את דרכו במפעל בניקיון ובמהלך השנים התקדם ולמד את כל רזי המקצוע ופיתח אהבה גדולה לתחום. לאחר סגירת המפעל ביודפת, חג'וג' רכש מכונות סריגה והקים עסק עצמאי, תוך שהוא ממשיך את מסורת הייצור. כפי שמתואר בכתבה, שיתוף הפעולה המחודש נרקם הודות לשני גורמים מרכזיים: מערכת היחסים הטובה שנשמרה בין חג'וג' לאנשי יודפת לאורך השנים, והפניות החוזרות ונשנות של צרכנים שחיפשו את הגרביים המוכרות. לכך נוספה ההבנה כי בשוק התחרותי של היום, איכות גבוהה כשלעצמה אינה מספיקה, ויש צורך מהותי גם בקולקציות מעוצבות ובסיפור מותג ברור. הפנים העדכניות של המיזם מציעות דוגמה מעניינת לשימור תעשייה ומלאכה מקומית, תוך התאמת המודל העסקי והמוצר לדרישות השוק העכשווי. בעולם שהופך יותר ויותר דיגיטלי ומנותק מהחושים הפיזיים, החשיבות של טקסטיל ותבונה טקטילית רק הולכת וגוברת. טקסטיל תמיד החזיק בקשר חזק לתרבות ולחוויה האנושית. המגע, המרקם והתחושה של הבד מעוררים חוויות חושיות עשירות ומחברים אותנו למציאות הפיזית. לא בכדי קיים קשר היסטורי מרתק בין מכונות האריגה הראשונות לבין התפתחות המחשבים – שניהם מבוססים על עקרונות של קוד ודפוסים. ייתכן כי אין זה מקרה שדווקא בעת הזו, בה אנו חווים משבר ומעבדים מחדש שאלות של זהות ישראלית, צצות תערוכות רבות המתמקדות בטקסטיל מקומי. הן מזכירות לנו את העושר החומרי והתרבותי הטמון ביצירה, בתעשייה, בתרבות ובחברה הישראלית לדורותיה ומזמינות אותנו להרהר על עתידה.

בתחילת החודש ביקרתי בערב הפתיחה של תערוכת העיצוב TAAD, יוזמה חדשה וראשונה מסוגה בישראל: תערוכה מסחרית שמציגה פריטים מגוונים שעוצבו על ידי מעצבים.ות ואמנים.ות מובילים.ות מהעולם וגם מישראל באוצרות של מריה ניסימוב (Maria Nasimov), היסטוריונית ואוצרת אומנות ושל אוצרת העיצוב המוערכת מריה כריסטינה דידרו (Maria Cristina Didero), המנהלת האוצרותית של Design Miami שאצרה בעבר מגוון תערוכות עיצוב ברחבי העולם, ביניהן גם תערוכות במוזיאון העיצוב חולון. אמנם התערוכה מסחרית, אבל רוב הפריטים הם one-of-a-kind או מיוצרים בסדרות קטנות, ונמכרים במחירים גבוהים. זהו עיצוב עילית למי שידו משגת, ולאחרים זאת הזדמנות להיחשף לדמיון והיצירתיות של המעצבים ולעושר הוויזואלי והחומרי שתערוכה כזו מציעה. אירוע זה נחשב משמעותי לקהיליית העיצוב. מנקודת המבט של מומחית לחדשנות בחומרים, היה אפילו מעניין יותר לראות איך המשחק עם חומרים וטכנולוגיות הוא כלי עיקרי אצל המעצבים המציגים בתערוכה, כאשר במקרים רבים היישום החומרי היה מתעתע, וזה בדיוק מה שיצר את העניין. אשליה עיצובית של חומר וטכנולוגיה במיוחד תפסה את עיני סדרת כיסאות "Dino" של המעצב האמריקאי דניאל ארשארם (Daniel Arsham). הכיסאות בעלי נפח וצורניות מופשטת. הצורות שלהם נוצרו לאחר סקיצות מהירות בפלסטלינה אותם יצר המעצב במהלך סגרי הקורונה. מה שמעניין בכיסאות הללו נמצא בחומריות שלהם, שמספרת סיפור אחר לגמרי. הצבעוניות הנועזת של הכיסאות מגיעה עם מידה של שקיפות המאפשרת לראות את דוגמת פני השטח של החומר שנמצא מתחת לצבע. הדוגמה מראה כי הכיסאות בעצם עשויים מעץ, ולא סתם עץ, אלא לביד (דיקט) של לבנה שנחשב בעיקר לחומר נגיש, אמין ושימושי. לביד או דיקט? השימוש בלבידים (דיקטים), חומר שהיה בשימוש נרחב במאה העשרים, ובתחילת דרכו היה חדשני אולם מהרה הפך לחומר גלם בסיסי בבנייה, החל להתגבר בשנים האחרונות שוב כחומר גלם מעניין לעיצוב. העלייה בנגישות של טכנולוגיות עיבוד וייצור דיגיטליות מתקדמות עבור משרדי עיצוב קטנים, מעצבים עצמאיים ואפילו סטודנטים לעיצוב, הובילה ליותר התנסויות יצירתיות בחומרים שהיו נגישים להם, דוגמת לבידים. ההתנסויות הללו תרמו בתורן להרחבת המנעד של החומרים המשמשים ליצירת פריטי עיצוב שונים, ובפרט פריטים ואובייקטים שמיוצרים בסדרות קטנות או כיחידה בודדת, המכונה One-of-a-kind. בין השאר העיסוק הזה הוביל ליצירת טכניקות חיבור, כרסום, חיתוך ועיבוד שבבי מתקדמות של לבידי עץ, אשר חושפת את הצבעוניות של שכבות העץ השונות באופן המזכיר במידת מה את מראה השכבות האופייני לעץ גושני. מימין לשמאל: נטע אשרי , Zsuzsanna Horvath , Matthias Bengtsson בילוש חומרי: מסקנות וסיכום החקירה בחזרה לכיסאות ה-Dino, סימנים בולטים של עיבוד ממוכן על פני השטח מרמזים על ייצור דיגיטלי, כרסום ב-CNC, אבל גם כאן המעצב בחר לתת להם מראה מעט מתעתע מכיוון שהוא מציג טופוגרפיה של שכבות (כביכול ב"רזולוציה" נמוכה) המזכירה צורניות אופיינית אחרת שלמדנו להכיר בעשורים האחרונים, זו של אובייקטים המיוצרים בהדפסת תלת מימד של פולימרים תרמופלסטיים. עם זאת, עדיין לא קיימת הטכנולוגיה להדפסה של עץ בתלת מימד תוך שימור מראה השכבות האופייני לו וכמובן שייצור הכיסאות אכן נעשה בטכנולוגיית CNC - Computer Numerical Control. הכיסאות הללו מדגימים כיצד בעזרת היכרות עם מגוון חומרים, טכנולוגיות, גימורים ווירטואוזיות צורנית מעצבים יכולים לשלוח את הצופים, ואת הלקוחות שלהם, למשחק בילוש חומרי שנוצר משילוב לא מוכר, מעורר את המחשבה ומייצר סקרנות שובבה. מה הערך של המשחקיות העיצובית-חומרית הזאת? ראשית, כמו במקרה של אומנות טובה גם עיצוב טוב יודע לעורר רגשות ולהשפיע על התחושות שלנו, ואף מעבר לכך חוקרים מצאו שעיצוב משפיע גם על הזהות האישית שלנו בעיקר בעידן הנוכחי. שנית, הכיסאות יוצרו במהדורה מוגבלת של 250 יחידות. במבט על עולם של צריכה מוגברת פריטים ייחודיים ובעלי ערך גבוה מהווים את היוצא מן הכלל ובמידה מסוימת אינם נענים לתכתיבים של צריכה והחלפה מהירה. לבסוף אם במילה "ערך" חיפשתם את המחיר של הכיסאות, מדובר על 9,500$ לא כולל דמי משלוח.

At the beginning of the month, I attended the opening of the TAAD design exhibition, a new and first-of-its-kind initiative in Israel: a commercial exhibition displaying diverse items designed by leading designers and artists from around the world and Israel, curated by Maria Nasimov, art historian and curator, and the esteemed design curator Maria Cristina Didero, the curatorial director of Design Miami, who has previously curated various design exhibitions worldwide, including exhibitions at the Design Museum Holon. Although the exhibition is commercial, most of the items are one-of-a-kind or produced in small series, and are sold at high prices. This is elite design for those who can afford it, and for others, an opportunity to be exposed to the imagination and creativity of the designers and the visual and material richness that such an exhibition offers. This event is considered significant for the design community. From the perspective of a material innovation expert, it was even more interesting to see how the play with materials and technologies is a primary tool for the exhibiting designers, where in many cases, the material application was deceptive, which is precisely what created the interest. Designers using material and technology illusions The "Dino" chair series by American designer Daniel Arsham particularly caught my eye. The volume and abstract form of the chairs were born from their creation process, which took place during the coronavirus lockdowns and was based on free play with plasticine to create quick sketches of objects for the home environment. What is interesting about these chairs lies in their materiality, which tells a completely different story. The bold colors of the chairs come with a degree of transparency that allows one to see the surface pattern of the material underneath the paint. The pattern shows that the chairs are actually made of wood, and not just any wood, but poplar plywood, which is considered mainly an accessible, reliable, and useful material. From crates to luxury The use of plywood, a material that was widely used in the twentieth century, and in its early days was innovative but quickly became a basic building material, has begun to re-emerge in recent years as an interesting raw material for design. Along with the increase in the accessibility of advanced digital processing and manufacturing technologies for small design firms, independent designers, and even design students, this technological accessibility has led to more creative experiments with accessible materials, such as plywood. These experiments have in turn contributed to the expansion of the range of materials used to create various design items, especially items and objects produced in small series or as a single unit, known as one-of-a-kind. Among other things, this occupation led to the creation of advanced connection, milling, cutting, and machining techniques for wood plywood, which reveal the colors of the various wood layers in a way that somewhat resembles the layer appearance characteristic of solid wood. Left to right: Matthias Bengtsson , Zsuzsanna Horvath , Netta Ashrey Material Detective: Concluding the Investigation Returning to the "Dino" chairs, prominent signs of mechanized processing on the surface hint at digital manufacturing, CNC milling, but here too the designer chose to give them a somewhat deceptive look by presenting a topography of layers (as if in "low resolution") reminiscent of another characteristic form we have come to recognize in recent decades, that of objects produced by thermoplastic polymer 3D printing. However, the technology to 3D print wood while preserving its characteristic layer appearance does not yet exist, and of course, the chairs were indeed produced using CNC - Computer Numerical Control technology. These chairs demonstrate how, with knowledge of a variety of materials, technologies, finishes, and formal virtuosity, designers can send viewers, and their clients, on a material detective game created from an unfamiliar combination, stimulating thought and generating playful curiosity. What is the value of this design-material playfulness? First, like good art, good design knows how to evoke emotions and influence our feelings, and even beyond that, researchers have found that design also affects our personal identity, especially in the current era. Second, the chairs were produced in a limited edition of 250 units. In a world of increased consumption, unique and high-value items constitute the exception and to some extent do not respond to the dictates of rapid consumption and replacement. If you were looking for the price of the chairs in the word "value," it is $9,500 , excluding shipping.

בהרצאה שעשיתי בכנס השנתי של HIT לפני כשנתיים, דיברתי על רכב החלל של נאסא, Curiosity (סקרנות), אשר שוגר למאדים בשנת 2011 ומשוטט שם עד היום. הרכב הזה מצליח לשרוד הרבה מעבר לשנתיים שהקצו במקור למשימתו, אבל חלק אחד ברכב התגלה מהר מאוד כבעייתי - הגלגלים. בשל טוואי השטח הקשה על פני מאדים, התברר כי הגלגלים, העשויים מאלומיניום, נשחקו הרבה יותר מהר מהצפוי. הסלעים של מאדים ממש יצרו בהם חורים, והתעורר חשש שהרכב יתקע במקום לפני סיום המשימה. כדי לשמר את הגלגלים נאסא החליטו ל שנות את אסטרטגית הנסיעה של הרכב, כך שעיקר הנסיעה יתבצע רק על פני שטח רכים וכך התאפשר להמשיך את המשימה אפילו עד היום. במקביל, כדי לאפשר משימות חלל על פני שטח מאתגרים כמו האיזורים הסלעיים של מאדים, צוות ההנדסה של נאסא המשיך לעבוד על פיתוח הגלגלים . הפיצוח הגיע כאשר יחד עם מדעני חומרים, הם החליטו לפתח גלגל אשר בנוי ממעין רשת מתכת קפיצית, חלולה מבפנים. הקפיצים עשויים מסגסוגת מתכתית בעלת זיכרון צורני (SMA) המורכבת מניקל וטיטיניום ונקראת ניטינול (NiTinol). מה שמיוחד בסגסוגת הזאת הוא שיש לה זיכרון צורני וסופר אלסטיות. כלומר, הסגסוגת יודעת לשמר ולחזור לצורתה גם לאחר כיפופים ולחצים חוזרים. אפשר להגיד ששוב המציאו את הגלגל מחדש (סליחה, לא התאפקתי) והחידוש הגדול הוא שמדובר על גלגל ללא מילוי אוויר, שאינו נתקל בפנצ'רים ושומר על האלסטיות והשימושיות שלו בתנאים קשים מאוד בלי צורך בתיקונים. הפיתוח כמובן עורר את הדמיון ליישומים אפשריים של גלגלים ללא אוויר גם על פני כדור הארץ, וכך הוקמה בשנת 2020 The SMART Tire Company (STC) כחלק מתוכנית היזמות FedTech של NASA. מימין: גלגל הניטינול שפותח עבור רכב החלל. מרכז ושמאל: אבי טיפוס של גלגל ניטינול עבור אופניים. הצילומים באדיבות The SMART Tire Company לפני כשבוע אחד היישומים הללו, צמיג אופניים ללא אוויר, הוכרז כזמין מסחרית. כמעט, אסביר בהמשך. בהתבסס על טכנולוגיית ה-SMA המקורית של נאסא הצמיג החדש מכיל קפיץ מסגסוגת NiTinol (ניקל-טיטניום) בעלת זיכרון צורני עם אלסטיות וחוזק כמו של גומי, ומכוסה בגומי פולימרי בעל עמידות גבוהה במיוחד. לפי הפרסומים הצמיג החדש משתמש בכ-50% פחות גומי מצמיג מסורתי ומתוכנן לעמידות 'לכל החיים', כאשר פנצ'רים לא משפיעים על תפקודו היות ועיקר הפונקציונליות שלו מבוססת של הסגסוגת המתכתית. מעבר לכך שצמיג כזה יחסוך את הטרחה של תיקון פנצ'רים ונסיעות שנקטעות בגללם, הטכנולוגיה המבוססת על חומר חדשני מציעה צמצום של צריכת צמיגים שמהווים פסולת קשה מאוד למחזור. הצמיג החדש עדיין יקר יחסית לצמיגים סטנדרטיים, אבל בטח יתאים למי שרוכב הרבה. קמפיין קיקסטארטר עבור הצמיגים רץ בימים אלה. ניתן גם להכנס לרשימת ההמתנה באתר החברה , שאגב, כבר עובדת גם על פיתוח של צמיגים דומים עבור קורקינטים ורכבים ממונעים. אסטרו-אופניים 'ממאדים'. צילום באדיבות The SMART Tire Company ה-Verge עשו סרטון נהדר שמסביר על הפיתוח המקורי, המחקר והיישומים לאורך השנים של ניטינול וגם כתבה מפורטת על הפיתוח הנוכחי. גרסאות שונות של גלגל האופניים מתוך שלבי הפיתוח. הצילומים באדיבות The SMART Tire Company רוצים לגלות עוד על חדשנות בחומרים? מוזמנות ומוזמנים להירשם לניוזלטר לקבלת עידכונים על כל הנעשה בתחום, להכיר , ליצור קשר ולקבל מידע על שירותי ה ייעוץ, המחקר וההרצאות .