אינדיגו טבעי, דנים ואותנטיות: ערך של חומר במערכת גלובלית
- Efrat Barak
- לפני 3 ימים
- זמן קריאה 5 דקות
עודכן: לפני 11 שעות
מאינדיגו טבעי לדנים גלובלי: בחירה חומרית שהפכה לתופעה תרבותית
ג’ינס הוא אחד הפריטים המזוהים ביותר עם האופנה והתרבות האמריקאית של המאה העשרים, אך נקודת המוצא שלו הייתה פונקציונלית לחלוטין. בד הדנים, הארוג בטוויל אלכסוני מכותנה, סיפק שילוב מדויק של עמידות וגמישות שהתאים לבגדי עבודה עבור כורים, חקלאים ופועלים. הבחירה לצבוע אותו באינדיגו לא נבעה משיקולים אסתטיים אלא מהיגיון חומרי ברור; האינדיגו נקשר היטב לכותנה, עמד יחסית טוב בשמש ובכביסות, והיה זמין לייצור בכמויות גדולות. אלו היו שיקולים קריטיים בעולם תעשייתי מתפתח, שהובילו לבחירה הרבה לפני שהג’ינס הפך לסמל של חופש, מרד או סגנון אישי.
אבל הסיפור של אינדיגו ודנים אינו רק סיפור של בד, צבע או אופנה. הוא מאפשר לבחון כיצד בחירה חומרית, שנעשתה מתוך צורך פונקציונלי, מתפתחת לתופעה תרבותית וכלכלית רחבה. דרך חומר אחד אפשר לקרוא מערכת שלמה; יחסים בין טכנולוגיה לייצור, בין תרבות לכוח שוק, בין זמן לערך.
אינדיגו טבעי היה פיגמנט בעל תפוצה עולמית והיסטוריה ארוכה עוד הרבה לפני שהפך לצבע המזוהה עם בד הדנים. הוא שימש לצביעת טקסטיל באסיה, אפריקה והמזרח התיכון במשך אלפי שנים, היה חלק ממסחר בין יבשתי ונשא משמעויות תרבותיות וטקסיות עמוקות. ביפן, למשל, התפתחה מסורת צביעה באינדיגו הנקראת Aizome מאות שנים לפני הופעת הדנים. מסורת זו נשענת על מערכת ידע מורכבת הכוללת חקלאות לגידול הצמח, שליטה בתהליכי תסיסה והבנה כימית שנרכשה דרך ניסיון בין דורי. זהו ידע חומרי שנבנה מתוך זמן וניסיון, לא מתוך מידע תיאורטי בלבד.
כאשר בד הדנים הגיע ליפן בסוף המאה התשע עשרה, וביתר שאת לאחר מלחמת העולם השנייה עם התגברות הנוכחות האמריקאית, הוא פגש תרבות שכבר החזיקה בידיעה חומרית עמוקה ושונה. כך, בעוד שבמערב הדנים עבר תיעוש מואץ והפך למוצר צריכה המוני, ביפן התפתחה תרבות דנים מקבילה שהתבססה על נולים קיימים, על תהליכי עבודה איטיים ועל שימור מיומנויות מסורתיות. בדיעבד ניתן לומר כי תרבות הדנים היפנית לא ניסתה לעצור את התיעוש אלא ניסחה לו אלטרנטיבה שבה הערך נמדד בזמן, בדיוק התהליך ובהיכרות אינטימית עם החומר. כיום, בתוך שוק גלובלי רווי חיקויים, דווקא האיטיות והמחויבות לתהליך הפכו לערך ייחודי שמושך קהל שמוכן לשלם.
שחיקה וטכנולוגיה: כשמערכת מדויקת מנסה לייצר חוסר דיוק
כדי להבין מדוע ג’ינס מתיישן בצורה כה ייחודית יש להתעכב על התהליך הטכנולוגי. בתהליך הצביעה המכונה Rope Dyeing חוטי השתי נצבעים באינדיגו לפני האריגה. אך בניגוד לצבעים רבים אחרים, האינדיגו אינו חודר לעומק הסיב אלא נאחז בשכבה החיצונית שלו והתוצאה היא חוט כהה מבחוץ ובהיר מבפנים. כאשר החוטים נארגים בטוויל אלכסוני מתקבל בד דו גוני שמגיב באופן ייחודי לחיכוך שמתרחש במהלך השימוש:
כל קיפול, תנועה או מגע מסירים שכבה דקה מהצבע וחושפים בהדרגה את הליבה הבהירה. השחיקה אינה סימטרית ואינה ניתנת לחיזוי מראש. היא תוצאה של גוף מסוים לאורך זמן מסוים. אפקט השחיקה הזה מחזיק במשמעויות רבות עבור הלובשים, הרוכשים והמתבוננים, גם אם לא כולנו יודעים להגדיר במדויק מה בדיוק גורם המשיכה. אך בעוד בתחילת דרכו של הג’ינס השחיקה הייתה תוצאה ישירה של עבודה פיזית, עם המעבר לייצור תעשייתי רחב היקף היא הפכה לאתגר. הבגדים החדשים נראו חדשים מדי, אחידים מדי, רחוקים מהדימוי שכבר נקשר לג’ינס כחומר שחי עם המשתמש.
משום כך התעשייה החלה לפתח שיטות מגוונות ליצור מראה משומש: בתחילה נעשה שימוש באבני פומיס, בחומרים מחמצנים ובהתזת חול. בהמשך נוספו טכנולוגיות לייזר ואוזון שמאפשרות שליטה טובה יותר בצריכת המים ובחזרתיות הדפוס. חשוב להבין שגם כאשר מדובר בטכנולוגיות מתקדמות, התהליך אינו אוטומטי לחלוטין. אזורי, עוצמות ודפוסי השחיקה נקבעים מראש, כאשר בקווי פרימיום ויוקרה קיימים צוותי פיתוח וגימור שמבצעים שחיקה ידנית או חצי ידנית, לעיתים כמעט אומנותית. במקרים אחרים הם מפתחים דגמי אב שעל בסיסם מיוצרות סדרות רחבות יותר. גם במפעלים גדולים יש עובדים שתפקידם לשבור את הסימטריות ולהוסיף חוסר אחידות מכוון. כלומר, המערכת מייצרת דיוק ואז נדרשת לקלקל אותו במידה הנכונה.
זהו פרדוקס שמלווה את תעשיית הדנים כבר עשרות שנים. לאחר מאמץ מדעי וכלכלי עצום להפוך את האינדיגו לחומר סינתטי אחיד ובר שכפול בקנה מידה מסחרי, מושקעים משאבים רבים כדי להחזיר לתוך המוצר סימנים של זמן, שימוש וחוסר אחידות. המערכת מצטיינת בשליטה וחזרתיות, אך מבינה שהערך של המוצר קשור דווקא לייחוד ולתחושת החיים שנטמעו בחומר.
אותנטיות מהונדסת וערך חומרי: יחסים, זמן ואחריות מקצועית
המתח שנחשף דרך הדנים מצביע על דפוס רחב יותר. מערכת שמטרתה להגיע ליעילות כלכלית מקסימלית ומשתמשת בייצור סדרתי ובשליטה בקנה מידה גדול, מצטיינת ביצירת מוצרים מדויקים ונגישים. אך אותה ההצלחה מייצרת גם אחידות שמחלישה את תחושת הייחוד והעומק התרבותי והרגשי. כך, במקום לשנות את עקרונות הפעולה, המערכת מנסה לייצר אותנטיות בתוך אותה מסגרת, לא כחיבור מחודש למקור אלא כהנדסה של תחושה שמזכירה אותו.
כדי להבין את המתח הזה יש לדייק את מושג הערך: ערך של חומר אינו נובע רק מהתכונות הפיזיקליות שלו אלא מהמערכת שבתוכה הוא פועל.
אפשר לנסח זאת בפשטות: ערך חומרי = יחסים + זמן.
כאשר חותכים את הזמן או מנתקים את היחסים מתוך המערכת החומרית מתקבל מוצר מתפקד, לעיתים גם יוקרתי, אבל חלק מהמשמעות שלו חסר. כאשר מנסים להשיב את המשמעות בלי להשיב את היחסים עצמם מתקבלת סימולציה. הדמייה שאינה אותנטית.
פרשת סנדלי Kolhapuri שהושקו לאחרונה על ידי Prada מדגימה היטב את המתח הזה. הדגם השתמש בעיצוב המשויך לסנדלי עור מסורתיים שמיוצרים באזור קולאהפור שבהודו במשך מאות שנים בעבודת יד, בתוך מערכת ידע ותרבות מקומית חיה. כאשר מותג יוקרה משיק גרסה כמעט זהה במחיר של אלפי דולרים, הבעיה אינה רק העתקה צורנית. הצורה נשמרת, אך היחסים שיצרו את הערך, המלאכה המקומית, הקשר התרבותי והמערכת הכלכלית האזורית, נחתכים. הסנדל עובר ממערכת של שימוש והיסטוריה למערכת של מיתוג ומחסור מלאכותי שמייצר ערך כלכלי חדש.
מדובר בבחירה מערכתית, לא בכשל טכני: מעבר לפגיעה בקהילות שמייצרות את הסנדלים ובמערכת הידע המקומית, קיימת גם פגיעה בצרכנים שמוצעת להם אותנטיות מהונדסת במחיר יוקרתי.
ובכל זאת, רוב האנשים מזהים את הפער גם אם אינם יודעים לנסח אותו. ההבדל בין חומר שנושא זמן ויחסים לבין חומר שמדמה אותם נקלט באופן אינטואיטיבי. זו אינה רומנטיקה אלא הבנה חושית שנבנית מתוך חיים בעולם חומרי. כאן נכנסת הידיעה החומרית, היכולת לחבר בין כימיה, טכנולוגיה, שימוש בפועל והקשר תרבותי, ולקרוא את המערכת כולה דרך החומר.
זו גם הסיבה שאני רואה בעיסוק בחדשנות בחומרים יותר מידע טכני. השאלה היא לא רק איך חומר מיוצר, אלא כיצד ניתן לחשוב עליו בתוך מערכת רחבה של אדם, טכנולוגיה, תרבות וסביבה. בלי הבנה חומרית עמוקה, ההחלטות הנוגעות לשימוש בחומרים יכולות להיות נכונות טכנית אך כושלות בתוך המערכת האנושית והטבעית לאורך זמן. כאשר מבינים חומר כחלק ממערכת יחסים מתמשכת, משתנה גם האופן שבו מתקבלות החלטות עיצוביות, עסקיות ותעשייתיות. ברגע שמפסיקים לראות בחומר דבר מובן מאליו, מתחילה גם אחריות אחרת כלפיו.
רוצים לגלות עוד על חדשנות בחומרים? מוזמנות ומוזמנים ליצור קשר ולקבל מידע על ההרצאות ועל שירותי הייעוץ והמחקר, וגם להירשם לניוזלטר לקבלת עידכונים תקופתיים על כל הנעשה בתחום.
